אִירוּס עָנֵף

מוגן

Iris pseudacorus L. (1753)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Yellow Flag Iris
שם ערבי
סאווסאן (אל-מנאקע)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אירו-סיבירי, ים-תיכוני ואיראנו-טורני (מין צפוני)
אתר מרכזי לשימור
שמורות אחו גונן או נחל עינן
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
7.4
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
אתר יחיד
% אתרים בשמורות
100.0

גיאופיט שקנה-השורש שלו מסועף ושטוח. גבעוליו מתנשאים לגובה 75-160 ס"מ. העלים רחבים (1-3 ס"מ). הצמח מתרבה וגטטיבית ויוצר עומד צפוף של נצרים. כל נצר מצמיח מניפה של 5-7 עלים ארוכים מאוד ודמויי חרב. בראש הגבעול תפרחת עם 4-12 פרחים צהובים. קוטר הפרח 7-10 ס"מ, והוא שונה מעט במבנהו משאר מיני האירוס בישראל: רק עלי העטיף החיצוניים (=השפיות) מפותחים בפרח; הם גדולים, קרחים ומופשלים לאחור. הדגלים (עלי העטיף הפנימיים) נראים כבליטות זעירות זקופות במרכז הפרח. גם עמודי העלי, הבונים את החלק העליון במנהרת האבקה מעל שפית הפרח, הם קצרים. דרך ההאבקה במין זה בארץ אינה ידועה. בחו"ל נמצא כי ההאבקה מתבצעת על ידי דבורים, הבאות ללגום צוף המיוצר בבסיס מנהרת האבקה. הפריחה ביוני–יולי.

המין היה ידוע במאה שעברה רק מעמק החוּלה – מביצת החוּלה עצמה ומן המעיינות הצמודים אליה - עינן, עינות נוטרה (עין תינה) ועין גונן. אוכלוסייה גדולה ובריאה שרדה עד שנות השבעים באחו גונן, ועד שנות השמונים בנחל עינן. משנות התשעים שרדה רק אוכלוסייה טבעית אחת – בעין תינה אשר מדרום לקיבוץ גונן. בעבר גדל המין גם בשמורת החוּלה ונכחד. הושב לחולה בידי אדם, ושכיח כיום בשמורה במאות מושבות (טליה אורון). בשנת 1995 מצאה אביבה רבינוביץ את המין בשרון במחלף חופית, בשקע מלאכותי שנוצר כתוצאה מעבודות עפר. לא ידוע איך הגיע לשם הצמח. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

ביצות וגדות נחלים עם זרימת מים איטית ברום70-180 מטר. באירופה נפוץ מאוד, וגדל באותו בית-גידול. באירופה נחשב לעמיד להפרעה ולמים זורמים מזוהמים למחצה, וידוע כצמח אגרסיבי.

מין רחב תפוצה ממערב סיביריה דרך הקווקז וכל אירופה עד אנגליה, דרומה באגן הים התיכון מצפון אפריקה ועד טורקיה. האוכלוסייה בארצנו היא הדרומית ביותר במזרח התיכון.

שייך לקבוצה של אירוסים הגדלים בחצי הכדור הצפוני במקווי מים בשולי תעלות וביצות. מינים בקבוצה גדלים בצפון אמריקה, יפן, סיביר ואירופה. אופייני להם קנה-שורש חזק וגס, עלים רחבים, הלקט נרקב ולא נפתח וזרעים צפים על המים. אירוס ענף הוא המין היחיד בקבוצתו שצבע הפרח שלו צהוב (כל השאר כחולים-סגולים). זהו מין האירוס היחיד בארץ השייך לקבוצת הגלעין העתיקה של הסוג אירוס. במינים אלה מפותחים רק עלי העטיף החיצוניים, בעוד עלי העטיף הפנימיים זעירים, ומספר הכרומוזומים 2n=24.

  • הרס בית-הגידול המימי ושאיבת המים הם הסיבה האולטימטיבית להכחדה כמעט מוחלטת של מין זה בישראל.
  • דגם התפוצה מקוטע בביצות ובשולי מעיינות, אשר הם בתי-גידול מקוטעים מטבעם.
  • האוכלוסיות בעינן ובאחו גונן היו גדולות בסוף שנות השישים. סקר צומח באחו גונן בשנות השבעים הראה מעט פרטים מדוכאים, כתוצאה משאיבת יתר וירידת מפלס המים, ולאחר זמן התייבש עומד זה. הניסיונות להצלתו בעזרת המְטרה עלו בתוהו. אוכלוסיית עינן נכחדה גם היא באופן לא ידוע, אך סבך הקנה שהשתלט על האזור מרמז אולי על מכניזם של דחיקה תחרותית. בשנות התשעים שרד מכל אוכלוסיות ישראל רק פרט בודד בעין-תינה. שאול בקרמן הִרבה פרטים נוספים מקני-שורש של פרט זה לאורך הפלג, ואלה מהווים כיום את האוכלוסייה במקום.
  • מין זה אינו בסכנה בעולם, ולהיפך: זה מין אגרסיבי המתפשט בהצלחה בבתי-גידול לחים בכל חצי הכדור הצפוני. קרוב לודאי כי המצב בארצות הדרומיות של תפוצתו, דוגמת אלג'יריה, דומה לשלנו.
  • מוגן בשמורות עין תינה והחוּלה.

העלים, קנה-השורש וגבעול הפרחים מכילים מוהל רעיל, ובו ריכוז גבוה של הרב-סוכר "אירוסין", וכן טנינים המשמשים לבורסקאות. ברפואה עממית נחשב אירוס ענף גורם להקאות, שלשולים ובחילות. זרעים קלויים שמשו באירופה כתחליף לפולי קפה.

להעתיק קני-שורש מעין תינה אל פלגים ושטחי אחו ביצתי בשמורות עמק החוּלה ולגדל מהם צמחים בדרך וגטטיבית. חשוב לדאוג למניעת השתלטות של סבכי קנה ומלוויו, העלולים "לחנוק" את עומדי האירוס הענף.

צמח-מים על סף הכחדה בישראל, אך נפוץ בתעלות ומקווי מים באירופה ושם אינו בסכנה. בישראל עובר הגבול הדרומי של תפוצתו העולמית, אוכלוסיותיו קטנות ואתריו נכחדים יחד עם היעלמות מקווי מים או השתלטות סבכי קנה. קני-השורש קלים להעתקה. מומלץ להמשיך ולאזרח בשמורות טבע של מקווי מים.

שמידע, א. 1975. האחו של גונן, מתוך: שמירת טבע בישראל, מספר 1, עמ' 240-251, הוצאת רשות שמורות-הטבע.