אִירוּס טוּבְיָה

מוגן

Iris regis-uzziae Feinbrun (1978)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
אִירוּס עֻזִּיָהוּ
שם אנגלי
King Uzziae Iris
שם ערבי
סאווסאן (אל-נקב)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אנדמי: מערב איראנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
בורות לוץ ונחל צין עליון בשמורת הר הנגב
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
גבוהה
% אתרים בשמורות
65.6

גיאופיט עם בצל, שגובהו 17-25 ס"מ. העלים סרגליים, גונם ירוק בהיר, מבריק במקצת. חתך העלה בצורת מרזב. לאורך שפות העלה שני פסים לבנים – סימן זיהוי מצויין. הפרח תכול, בעל מבנה אופייני לאירוס: שלשה עלי כותרת פנימיים צרים ומפושקים – "דגלים", ושלושה עלי כותרת תחתונים – "שפיות". השפית ארוכה מכל שאר אברי הפרח, במרכזה כתם צהוב מוארך על רקע כחלחל. שלושת עמודי העלי מורחבים-כותרתיים וכל אחד מהם מהווה שפה עליונה היוצרת עם השפית יחידת פריחה עצמאית כלפי דבורים מבקרות. בתוך כל יחידת פריחה ממוקם אבקן אחד. פורח במרס, ובפסגות הר הנגב – בתחילת אפריל.

תפוצתו מוגבלת להרי הנגב הצפוני ולהר הנגב: מהרכסים העוטרים את המכתש הגדול, הר בוקר, רמת עבדת וכל הר הנגב עד בורות-לוץ, הר חריף ודרומה להר שגיא. באתרים מעטים שנמצאו בנגב הדרומי בגבול הר הנגב (באזור הר עידו, בנחל שרף ובנחל חגור) גדלות אוכלוסיות שוליים של אוכלוסיות הגלעין בהר הנגב. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מדרונות גיר סלעיים עם דרגשי סלע ברום גבוה מ-450 (350) מטר בנגב הצפוני. ככל שעולים ברום בתחומי בית-הגידול הסלעי, המשופר מבחינת משק המים, צפופות יותר האוכלוסיות, והפרטים גדולים יותר.

מין אנדמי להר הנגב בישראל ולאדום ומואב בדרום ירדן. גדל בירדן רק ברכס הגירני העליון (תצורת א-שארה), ברום של 1350-1730 מטר, מראס-א-נקב בדרום ועד הרי טפילה בצפון. כמו כן נמצאו מעט צמחים ברמת דרום מואב.

המין נאסף לראשונה למדע במקביל מראס-א-נקב בדרום אדום ומהר הנגב, ותואר כחדש למדע ב-1978 על ידי פינברון, אשר כינתה אותו על שם המלך עוזיהו. לאחרונה (2004) שינתה ועדת השמות את שמו העברי לאירוס טוביה על שם טוביה קושניר, אשר אסף את המין לראשונה עוד ב-1943. המין הקרוב לאירוס טוביה בישראל הוא אירוס ארץ-ישראלי, שצבע הפרח שלו קרם-צהבהב. בדרום הרי יהודה ובדרום מישור החוף לובש אירוס ארץ-ישראלי צבע עטיף תכול, המתקרב לזה של אירוס טוביה. צורה זו תוארה על-ידי פוסט כזן "מכחיל" של אירוס ארץ-ישראלי, אך המומחה לאירוסים (Mathew, 1981 ), חושב שזן זה הוא שם נרדף למין עצמאי אחר – I.postii. אירוס פוסט תואר על-ידי מוטרד מאזור הַסְּפָר בסוריה, ועל פי מתיו זהו מין שכיח במדבר הסורי, במערב עירק ובמדבר השחור במזרח ירדן (Al-Eisawi, 1998). מין זה צולם ונאסף גם בצפון ערב ובמיוחד ברמת טובוג (950 מ') הקרובה לגבול ירדן. הצמחים מרמת טובוג דומים מאוד לצמחים של אירוס טוביה וקרוב לודאי כי אירוס טוביה ממשיך בתפוצתו לצפון ערב. אירוס טוביה, כמין אנדמי, מרמז על הקשר הביוגיאוגרפי ההדוק בין צמחיית הר הנגב לצמחיית אדום. קבוצה גדולה של מינים שרידיים משותפים גדלים בשני אזורים רמים אלה, למרות הקיטוע החריף ביניהם על ידי הערבה, הקיטוע מרמז שבעבר הלא רחוק (כנראה לפני 15-30,000 שנה) היה האקלים באזור יותר גשום וקר ואיפשר הגירה של צמחייה מהצפון לאדום ולהר הנגב. במהלך ההתייבשות בתקופת ההולוקן נפרדו אוכלוסיות הנגב מאוכלוסיות המקור (אירוס ארץ-ישראלי), והתמיינו למין חדש.

  • חשוב לשמור על אוכלוסיות רמת הנגב בין עבדת לנחל צין עליון. באזור אוכלוסיות רבות שעלולות להיכחד תוך כדי פיתוח שטח כמו שקרה עם הקמת שדה התעופה ברמת מטרד.
  • הצמחים גדלים בין סלעים. בדרך כלל אין גושים של צמחים צמודים, עובדה המרמזת על ריבוי וגטטיבי חלש. לרוב אין קיטוע רב בין האוכלוסיות.
  • אין שינוי בגודל האוכלוסייה ביחס לעבר, כי עבודות העפר ופיתוח הישובים בנגב הצפוני כמעט לא פגעו עד כה באוכלוסיותיו. יש תנודות שנתיות גדולות בשִׁפְעַת האוכלוסיות ובמספר הפרחים שלהן, תופעה הקשורה כנראה לתנודות בכמות המשקעים השנתית במדבר.
  • האוכלוסיות בירדן נדירות מאוד ומופיעות בכתמים. אין כל שמירה עליהן.
  • מוגן בשמורת הר הנגב בבורות לוץ.

במקרה של פעולות פיתוח בנגב יש לשים לב למציאותם של פרטים ולדאוג להגן עליהם או להעתיקם לתחומי שמורת הר הנגב.

גיאופיט אנדמי להר הנגב, לאדום ולמואב. מין צעיר, שהתמיין כנראה מתוך אירוס ארץ-ישראלי. ברוב האתרים אינו נתון בסכנת הכחדה, אך פעולות פיתוח בהר הנגב עלולות לסכן אוכלוסיות.