סָמָר עָנֵף

Juncus sphaerocarpus Nees

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
ים תיכונית לחה
אירו-סיבירי – ים-תיכוני
אתר מרכזי לשימור
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
 
נכחד
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
0 (3)
% אתרים בשמורות
0

צמח עשבוני חד-שנתי בגודל 8-25 ס"מ, בעל גבעולים ירוקים רותמיים המסתעפים מבסיס הצמח בדגם דו-קרני. העלים דומים לעלי דגניים ואינם בולטים. רוחב העלה 0.5-1.5 מ"מ והוא חסר אוזניות בבסיסו. התפרחת דלילה ומבודרת, מסועפת בצורה דו-בדית ומהווה יותר ממחצית נופו של הצמח. הפרחים בודדים או בקבוצות קטנות; לכל פרח שתי חפיות קרומיות בבסיסו והן מחודדות בראשן. הפרחים ירקרקים או שחומים, אורכם 2.5-4 מ"מ, אונות העטיף שוות אורך. הפרי הלקט דמוי ביצה והוא קהה בראשו. מין חד שנתי זה של סמר דומה מאוד לסמר מצוי, אך העטיף שלו קטן יותר (על פי הספרות 2-3 מ"מ לעומת 4.5-6 מ"מ בסמר מצוי). בסמר ענף ההלקט כדורי וראשו קהה, ואילו בסמר מצוי ההלקט אליפסואידי מוארך. הפריחה – בחודשים מרס אפריל.

גדל לפנים במקווי-מים בשרון (פולג, מגדיאל) בפלשת (גבעתיים ונחל איילון) ובעמק-יזרעאל (גבת, עין חרוד) ונכחד מאז שנות החמישים. נרשמה מציאה בודדת בשומרון בדיר דיבוואן בשנת 1924 ומאז לא אותר. לא אותר בכל מישור החוף מאז שנות החמישים של המאה ה 20, על אף סקר המינים הנדירים שבוצע באזור. על פי דנין (2004) גדל גם בגולן ובהרי יהודה. ב- 23.3.2006 נמצאה אוכלוסייה קטנה בשקע עונתי, בצידי דרך, ליד בית-הקברות של רמת-השרון; למרות מאמצי ההגדרה לא ברור אם אלה פרטים של סמר ענף או של סמר מצוי, השכיח בבתי-גידול אלה. ייתכן שהצמח אפיזודי בישראל ואינו שומר אוכלוסיות בנות-קיימא; זרעיו הקטנים נטמנים בקלות בבוץ הביצתי ונישאים למרחקים ברגלי ציפורי מים. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

שלוליות חורף ושקערוריות עונתיות לחות.

מין רחב תפוצה שבמקורו הוא בעל כורוטיפ ים-תיכוני, איראנו-טוראני ואירו-סיבירי. אך כיום התפשט גם לצפון אמריקה. במזרח התיכון גדל בסוריה, לבנון, קפריסין, טורקיה, איראן ועיראק. גדל באפריקה באתיופיה ומרוקו אך לא ידוע ממצרים.

על הסוג – ראו סמר הפרקים. סמר ענף נמנה על המינים החד-שנתיים בסוג ודומה מאוד לסמר מצוי, אך בכל הפלורות בעולם בהן הוא גדל, נחשב למין עצמאי ונפרד מסמר מצוי.

הצמח נכחד כליל משלוליות החורף ומהשקערוריות הלחות בשרון, בפלשת ובעמק יזרעאל, עקב היעלמות בית הגידול הייחודי הזה במרבית האתרים בגלילות אלה, כתוצאה מניקוז, התייבשות ופיתוח עירוני. אינו בסכנת הכחדה באגן הים התיכון אך מוגדר כמין בסכנה חמורה לפי רשימות IUCN בשוויץ ובהרי הקרפטים.

לצמחי משפחת הסמריים דמיון חיצוני מסוים לדגניים: למינים בשתי המשפחות צורה עשבונית "דגנית" (Graminoid), ציצת שורשים, קנה-שורש (במינים רב-שנתיים) ופרחים קטנים וירקרקים מואבקי-רוח. עם זאת, מבחינה סיסטמטית הסמריים קרובים למשפחת השושניים וכל התכונות הדומות לדגניים שנמנו לעיל הן תכונות המציינות את הקונברגנציה של הסמריים כהתאמה להאבקת רוח וצורת-גידול של כרים עשבוניים (tuft), המתחדשת לא בניצן אמירי אלא בבסיסי העלים והגבעולים. צורת צמיחה מיוחדת זו מקנה התאמה טובה כנגד אכילה פרסתניים על ידי אוכלי עשב, שכן הצמח מתחדש מבסיסו. פרח הסמריים בנוי שישה עלי עטיף, שישה אבקנים ושחלה בת 3 מגורות; עלי אחד בן 3 צלקות ופרי שהוא הלקט פשוט בעל זרעים מרובים. ברוב התכונות הללו דומים הפרח והפרי של הסמריים לשושניים, ושונים מהותית מהפרח והפרי של הדגניים; הוא קרוב מאוד במבנהו לפרח השושניים אך קטן ולא צבעוני עקב התאמתו להאבקת רוח (תכונה הקיימת ונדירה גם במשפחת השושניים).

מומלץ לנסות להרבות את הצמח מחדש תחת פיקוח ומעקב בגנים בוטניים או במשתלות, ממקורות בארצות סמוכות לישראל, לשחזר כמה כתמים של שלוליות חורף ושקערוריות לחות במישור החוף ולאכלסו בהם.

עשב חד שנתי קטן של שלוליות חורף ושקערוריות לחות שגדל בעבר בעמק יזרעאל ובמישור החוף, אך נכחד מאז שנות ה-50 עקב הפגיעה הרבה בבית גידולו. אינו מצוי בסכנת הכחדה עולמית.