טוֹפַח דָּבִיק

Lathyrus gleospermus Warb. & Eig (1928)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר. בהשתתפות פרופ' עוזי פליטמן


שם אנגלי
Sticky Vetchling
שם ערבי
ג'ולבן (לסייג)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
חורשת בלפוריה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.7
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (4)
בינונית
% אתרים בשמורות
7.1

צמח עשבוני חד-שנתי המסוגל לטפס ולהשתרג על גדרות או על צמחים אחרים. גובהו בדרך כלל 40-60 ס"מ, לעתים מגיע עד 90 ס"מ. הצמח קרח, גבעוליו ארוכים, נושאים עלים גדולים מחולקים ל-(5) 3-4 זוגות עלעלים צרים וארוכים, מרוחקים מאוד זה מזה. הפרחים בודדים, יושבים בחיק עלה ללא עוקץ כמעט. צבע הפרחים לבנבן עד קרם, המשוטים קצרים מעט מהמפרש וארוכים מהסירה. אורך הפרח 1.5-2 ס"מ והמפרש מכונס לרוב ולא בולט (התאמה להאבקה עצמית?). הפרי תרמיל גדול, ישר ומעובה, אורכו 4-7 ס"מ ורוחבו 8-12 מ"מ. לאורך קשוות הפרי בולטים מאוד 4-5 עורקים. הזרעים גדולים (5-7 מ"מ), עגולים ודביקים מאוד. הפרי אינו נפתח עם הבשלתו. במבט חיצוני נראה הצמח כמו מין של בקיה גדולה, שכן זהו המין היחיד של טופח בארץ שעלהו מנוצה ל-3-5 זוגות עלעלים. שמו של המין ניתן לפי תכונת הדביקות של זרעיו, תכונה נדירה מאוד בסוג ובמשפחת הפרפרניים בכלל.

הצמח גדל כיום בשלוש גלילות: דרום הגולן, עמק יזרעאל וגליל תחתון; בעבר גדל גם בעמק החוּלה, שם נאסף רק פעם אחת ביסוד המעלה בשנת 1954. בעמק יזרעאל נאסף בשבעה אתרים, מהם רק שלושה נמצאו מאוכלסים בסקר הצמחים בשנת 1992. רוב האתרים בישראל נמצאים כיום בגליל התחתון – שמונה אתרים קיימים ושניים שהיו ידועים בעבר ונכחדו. הסיבה לכך היא שבגליל התחתון יש עדיין פיסות קרקע רבות לא מעובדות בשולי כפר כמא, נין, חרבת קפרא, רמת כוכב, קיבוץ עין-דור ובקעת בית-נטופה. הדבר קשור לאופיו ההררי של הגליל התחתון והיותו מבותר על ידי רכסי הרים ועמקים. בגולן נמצא הטופח בנחל מיצר, במעלה גמלא ובאחו נוב. יתכן שמספר אתריו בדרום הגולן גדול בהרבה. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

שולי שדות חקלאיים ושדות בור באדמה חרסיתית, אדמת בזלת או אדמת סחף בעמקים.

אנדמי לצפון ישראל ולסוריה. גדל בסוריה בחורן (ג'בל דרוז) ובמדבר הסורי (קרוב לוודאי בחגורת הסְפָר ההררית שלו).

על הסוג טופח – ראה טופח עדין. טופח דביק הוא מין חריג, אשר תואר מאזור עין-חרוד ובלפוריה בעמק יזרעאל על ידי אבות הבוטניקה בארץ – ורבורג ואייג. הצמח נמצא בשנת 1924 על ידי נפתולסקי חברו של אייג, והוא אינו דומה לאף אחד ממיני הטופח הגדלים בלבנט; הוא שייך לסקצית אורובסטרום, שאופייניים לה תרמיל מוארך וישר ופרחים בודדים. נמנים עמה גם טופח זקוף וטופח חכלילי, אשר חזותית אינם דומים כלל לטופח דביק. לטופח דביק אין כל מין טופח הקרוב לו סיסטמתית. אמנם המין טופח גדול דומה לו מעט בפרח ובפרי, אך שונה ממנו מאוד בצורת העלים.

  • בארץ יש כיום 14 אתרים, ובעבר היו לפחות 23. נכחד מגלילת עמק החוּלה, אך עדיין קיים במספר אתרים גם בגליל התחתון וגם בעמק יזרעאל, משם תואר למדע.
  • מספר הפרטים בכל אתר קטן בדרך כלל, 1-13, אולם בחורשת בלפוריה בשנת 1992 נספרו 1,500 פרטים, ולכן מוצע אתר זה לשימור. גם באזור אחו נוב שכיח הצמח, וב-1990 נספרו במקום 500 פרטים. בחרבת קפרא בגליל התחתון נספרו 1,500 פרטים בשנת 1992.
  • בית-גידולו, שדות בור באדמה כבדה, לרוב עם חקלאות מסורתית, נעשה נדיר ביותר, ולכן עומד המין בסכנת כליה בארץ-ישראל המערבית. ברמת הגולן המצב טוב יותר, בגלל הכרזתן של שמורות במקווי-מים והקדשת שטחי בוּר גדולים למרעה.

מומלץ לאתר שטח בין עין-חרוד לבלפוריה כדי לשמר את אוכלוסיית המקור של טופח דביק, שהמין תואר משם לראשונה. בשני אתרים (בלפוריה ואחו נוב) מומלץ לנטר את המין ולבדוק את בנק הזרעים שלו.

מין תת--אנדמי, הגדל בעולם רק בצפון ישראל, בחורן (הר הדרוזים) בדרום סוריה ובשולי המדבר הסורי. הצמח תואר למדע מעין-חרוד בעמק יזרעאל על ידי אבות הבוטניקה בישראל, והוא עדיין גדל שם (לעומת ורבורגינת פקטורובסקי, שתוארה מאותו מקום אך נכחדה משם), אולם נעשה נדיר ביותר. בית-גידולו, שדות בוּר באדמה כבדה (עם חקלאות מסורתית), נעשה נדיר ביותר ולכן עומד המין בסכנת כליה בארץ-ישראל המערבית.

Warburg,O. and Eig, A.1928. Lathyrus gleospermus, a new species to Science and to Palestine. Feddes Repert. 25: 531