שַׁחֲלַיִם שְׂרוּעִים

Lepidium aucheri Boiss.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
שחליים שרועים
שם אנגלי
Prostrate Pepperwort
שם ערבי
רשאד ג'ינאיברה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מדברית
איראנו טוראני
אתר מרכזי לשימור
נחל רודד
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
% אתרים בשמורות
0

צמח חד-שנתי, כמעט קרח, שעוותי. לצמח מספר גבעולים בלתי שווים באורכם, שרועים או מזדקרים מעט, אורכם 5-50 ס"מ. עלי שושנת העלים מחולקים-מנוצים לאונות משוננות במקצת, אורכם 4-7 ס"מ; עלי הגבעול קטנים יותר, קצרי פטוטרת, מוארכים-דמויי מרית, מחולקים או משוננים או שלמים. התפרחות קטנות וצפופות, ערוכות בקצות הגבעולים ובחיקי העלים. הפרחים זעירים, גודלם כ-2 מ"מ, עלי הכותרת בצבע לבן עד קרם. עוקצי הפירות הדוקים לגבעול. הפרי ביצני עד כמעט דמוי לב, או אפילו מרובע, אורכו כ-3 מ"מ כמעט קרח, בעל כנפיים צרות בשוליים ושנץ בקצה. כל אחת מקשוות הפרי מכילה זרע בודד. הפריחה במרס עד אמצע אפריל.

הצמח גדל בערבה הדרומית ונמצא בארבעה אתרים – בקיבוץ אילות, בנחל רודד, ליד גבול ירדן וכן בנחל שעלב. לפי הערכה יש חמישה אתרים בארץ. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מישורי לס מליחים במקצת במדבר הקיצוני וגם שולי אזורים חקלאיים באותו אזור.

צמח בעל תפוצה נרחבת מהמזרח התיכון ועד למרכז אסיה, גדל בכווית, ערב הסעודית, מצרים (כולל סיני), דרום ירדן, דרום ישראל, סוריה, עיראק, איראן, מערב פקיסטן, אפגניסטן וטורקמניסטן.

הסוג שחליים, אחד מהסוגים הגדולים במשפחת המצליבים, הוא כמעט קוסמופוליטי ובו 175 מינים הנפוצים באזורים ממוזגים וסוב-טרופים (Mummenhoff et al. 2001). בארץ גדלים חמישה מינים - שחליים גבוהים הוא צמח רב-שנתי בעל גבעולים רבים עם פרחים לבנים קטנים ופירות לא מכונפים, בארץ זהו צמח נדיר מאד של קרקעות עמוקות ולחות (ראו ערך בספר זה); שחלי האשפות הוא עשב חד-שנתי עם פירות רבים קטנים מכונפים ומפושקים, זהו צמח אירופי ובארץ צמח גר הנפוץ במעונות מופרים; שחליים דוקרניים ושחליים קוצניים הם מינים דומים של מעונות לחים, בעלי גבעולים קשיחים ופירות הדוקים. שחליים תרבותיים הוא צמח תרבותי המופיע בארץ באופן אקראי, פירותיו לא מכונפים ולא הדוקים. לסיכום, כל מיני השחליים בארץ, להוציא שחליים שרועים, הם צמחים של החבל הים-תיכוני המאופיינים בגבעול זקוף. הסוג קרדריה קרוב מאד לסוג שחליים ולעיתים כלול בתוכו. באנליזה מולקולארית של 73 מיני שחליים עולה כי יש שלוש קבוצות מינים, אחת מהן היא של אירו-אסיה וכוללת גם את שחליים שרועים (Mummenhoff et al. 2001). חוקרים אלה מצאו כי מיני השחליים קרובים זה לזה מורפולוגית וגנטית, לעיתים גם בין היבשות שונות. עובדה זו מתחברת לעובדה שזרעי השחליים דביקים במקצת ונפוצים גם על ידי ציפורים למרחקים. מינים רבים של שחליים הם בעלי שניים או ארבעה אבקנים (במקום שישה אבקנים האופייניים למצליבים) ולעיתים קרובות פרחים קטנים האופייניים למינים עם האבקה עצמית. נראה כי התמיינות הסוג שחליים היא חדשה יחסית (Mummenhoff et al. 2001).

  • הצמח מוגבל רק לגלילת הערבה, בעיקר באזור אילת. הצמח גדל בארץ בתנאי מדבר קיצוניים, באזור של שנות בצורת ארוכות בהן צמחים חד-שנתיים רבים אינם נובטים כלל. לכן ייתכן כי בעתיד יתגלו אוכלוסיות חדשות באתרים אחרים שבהם לא נראו עד כה.
  • גודל האוכלוסיות בכל אתר הוא פרטים בודדים עד עשרות.
  • התפשטות החקלאות בדרום הערבה, תקופות בצורת ממושכות ורצופות ואוכלוסיות קטנות מהוות סיכון. אין מידע על חיוניות הזרעים בבנק הזרעים ועל יכולת ההתחדשות בתנאים קיצוניים.
  • האתרים אינם מצויים בתחומי שמורות טבע.
  • הצמח רחב תפוצה וככל הנראה אינו בסכנת הכחדה עולמית.

העלים אכילים ובעלי טעם חריף, נאכלים עי ידי מקנה ובני אדם בארצות ערב (הפלורה של עיראק).

יש ללמוד את האקולוגיה של מין זה ובמיוחד את חיוניות הזרעים לאורך שנים. במקביל יש לנהל מעקב רצוף באתרים שבהם נצפה, כדי להעריך את יכולת הקיום של האוכלוסיות בטווח הארוך. כמו כן מומלץ לאסוף זרעים מאוכלוסיות באזור הערבה הדרומית וליצור אוספי גיבוי בגני מקלט מדבריים.

צמח חד שנתי נדיר מאד של המדבר הקיצוני והחם בדרום הערבה. מצוי בישראל בשוליים המזרחיים של תפוצתו הגיאוגרפית.

Mummenhoff, K., Brggemann, H and J.L. Bowman. 2001. Chloroplast DNA phylogeny and biogeography of Lepidium (Brassicaceae). American Journal of Botany. 88: 2051-2063.