לוֹטוּס אֵילָתִי

Lotus glinoides Delile (1837)

ברשימת המינים על סף איום. נכלל בנספחי הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל. לחץ כאן למעבר לגרסת הספר.


שם נרדף
Lotus schimperi
שם אנגלי
Elat Trefoil
שם ערבי
רג'ל אל-אוצפור, חורביית
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים על סף איום

צמח חד-שנתי שעיר. הגבעולים שרועים לרוב, קוטר הצמח 10-20 (30) ס"מ. העלה תלתני ובבסיסו שני עלי לוואי הדומים לעלעלים (תכונה המאפיינת את הסוג לוטוס). העלעלים מגוונים בצורתם: ביצניים - רחבים בקצה עד אזמלניים או מוארכים, אורכם 5-7 מ"מ. הפרחים יושבים או כמעט יושבים על הגבעול, ערוכים בודדים או בזוגות (לעיתים רחוקות בשלישיה). הגביע פעמוני. הכותרת לבנה-ורדרדה, אורכה 5-7 מ"מ - פעם וחצי מאורך הגביע. צבע הכותרת שונה מזה של שני מיני הלוטוס האחרים הגדלים באזור תפוצתו: ללוטוס שעיר יש פרחים צהובים וללוטוס מדברי פרחים אדומים. הפרי הוא תרמיל ישר באורך 15-25 מ"מ (בניגוד ללוטוס ריסני, מין לבן פרחים הנפוץ בצפון בארץ ומאופיין בתרמיל קשתי). הזרעים חלקים, כדוריים, חומים-זהובים, מנוקדים, גודלם כ- 1 מ"מ. הפריחה בחודשים מרס-מאי.

גדל בישראל בשלוש גלילות – בחלקה הדרומי של הערבה, נגב דרומי ובעיקר בהרי אילת. בדרום הערבה נמצאו פרטים ב-4 אתרים בקרבת אילות, באר אורה, עברונה וסמר. בהרי אילת הוא נרשם במכתש תמנע וליד עמודי שלמה, בנחל שלמה, בנחל גשרון ובהרים שבקרבת אילת (מצפה תמר ומאגר המים שבשולי הר שחמון), בסך הכל מתועדים 11 אתרים, אך מוערך כי יש כ- 20 אתרים ויותר באזור זה, שלא נסקר באופן יסודי. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

ואדיות במדבריות חמים וקיצוניים, בעיקר בערוצים חוליים ובצידי דרכים.

צמח מדברי, סהרו-ערבי - סודני הגדל בכל ארצות צפון אפריקה, אך שלא כמו מינים אחרים בעלי תפוצה סודנו-דקנית, אינו חודר כמעט לחלק המזרחי של האזור, כלומר ממזרח לים-סוף. האוכלוסיות של אזור אילת הן הצפוניות בעולם ואלה הן אוכלוסיות שוליים אופייניות. בצפון אפריקה הוא גדל במצרים, לוב, אלג'יריה, מרוקו ומאוריטניה (אופייני למרכז הסהרה); במזרח אפריקה – סודן, אתיופיה. נמצא גם בחצי האי ערב, באי סוקוטרה באוקיינוס ההודי ובאיים הקנריים.

על הסוג - ראה לוטוס קרח המין ידוע בשונות המורפולוגית הגדולה שלו; מחד אופייני לו פרטים קטנים ושרועים שכל קוטרם 10 ס"מ וכל אבריהם קטנטנים; ומאידך מוצאים צמחים גדולים (בעיקר בשולי דרך וצידי חלקות) שענפי הצמח בהם גדלים באלכסון ואברי הצמח גדולים יותר. יש המפרידים את לוטוס אילתי מלוטוס שימפר (L. schimperi) לשני מינים עצמאיים: ללוטוס אילתי יש תרמיל יותר ארוך (14-25 מ"מ) ומספר זרעים רב יותר (10-15) לעומת ל. שימפר שלו יש תרמיל קטן יותר (7-11 מ"מ) ומעט זרעים בתרמיל (6-9). אנחנו מקבלים את גישתו של בולוס בפלורה של מצרים, ורואים בל. שימפר צורה קיצונית של ל. אילתי וזאת בהתחשב בשונות המורפולוגית הגדולה הידועה בטקסון זה (Boulos, 1999).

  • הצמח מצוי בישראל בוודאות במספר קטן של אתרים, 11 בסך הכל. ייתכן שבקרבת אילת יש ירידה במספר האתרים, אך יחד עם זאת נרשמו ב-20 השנים האחרונות מספר אתרים חדשים בסביבת אילת בהם לא היה ידוע קודם לכן. 
  • הימצאותו של הצמח בדרום הערבה והרי אילת - ככל הנראה יציבה. עם זאת הוא לא נמצא עדיין באזור עקבה, עובדה המעצימה את חשיבות שמירתו בארץ. שתי גלילות אלה הן למעשה אקוסיסטמה אחת (מצלעות מזרחיות של הרי אילת) המפוצלת פורמאלית לשתיים. יש להתייחס לתפוצתו בארץ כאל מקטע אחד שכל האתרים בו צמודים.
  • הצמח גדל כפרטים בודדים או באוכלוסיות של כמה מאות פרטים בשטח קטן.
  • זחילת הבינוי של אילת כלפי הרי אילת עלולה לסכן את האוכלוסיות שבקרבת העיר.
  • אתרי הצמח מצויים חלקם בשמורת הטבע המוצעת "מסיב אילת". הוא זוכה להגנה גם בתחומי מכתש תמנע.
  • ייתכן שזיקתו לבית גידול של צידי דרכים תאפשר הישרדות מקומית בתנאי הפרעה.
  • המין מגודל בהצלחה בגן מדבר בקיבוץ סמר.
  • ככל הנראה אינו בסכנת הכחדה ברוב ארצות תפוצתו העולמית.

מומלץ לערוך סקר מפורט של אתרי התפוצה בארץ, ולתעד את גודל האוכלוסיות. יש להגדיר אתר מרכזי בעל האוכלוסייה הגדולה ביותר לצורך ניטור ושימור.

מין פריפריאלי דרומי שעיקר תפוצתו במדבריות חמים בכל ארצות צפון אפריקה ובארצות הצפוניות של מזרח אפריקה. מגיע בישראל לגבול תפוצתו הצפוני. ב-2018 נערכה הערכה מחודשת של המין וחושב מחדש המספר האדום ל-2.6. בשל כך החליטה הועדה המקצועית לשנות את מעמדו של המין למין על סף איום, מעמד המשקף את היותו פריפריאלי בישראל. מצב השימור בישראל ככל הנראה יציב ויתכן שישנם אתרים רבים נוספים שלא התגלו בשל נדירות ואקראיות המשקעים במדבר הקיצוני.