תיאור הצמח

גיאופיט בעל בצל המצמיח גבעול פריחה זקוף, קרח וחסר עלים, בגובה 15-30 ס"מ. גודל הבצל 10-12 מ"מ. ניתן להבחין ב-3 טיפוסי צמחים: א. צעירים, שאינם מפתחים תפרחות, הנושאים לרוב 2 עלים; ב. פרטים פורחים בעלי עלה אחד; ג. פרטים פורחים ללא עלים; בכל המקרים הנצרים מלווים בשני עלי נדן מחודדים, האחד ארוך מהאחר, המסייעים לנצר לפרוץ מעל לפני הקרקע בעת הלבלוב. הופעת גבעולי הפריחה הירוקים מקדימה את הופעת העלים הדקים, הצומחים רק בסוף שלב הפריחה. הפרחים לרוב בודדים על עמוד הפריחה, לבנים ובמרכזם עטרה צהובה-חוורת וקטנה שקוטרה 2-3 מ"מ. הגבעול מתארך מאד לאחר הפריחה וכך גם עוקצי הפרחים. דבר זה מסייע, כנראה, להפצת הזרעים למרחק. הפירות – הלקטים בעלי 3 קשוות המבשילים החל מינואר. הזרעים המופצים בינואר נובטים מיד באותו חורף. זרעים שאינם נובטים באותה עונה מאבדים את כושר נביטתם. התפתחות הנבטים מהירה יחסית בעונה הראשונה והם מפתחים פסיג, עלה ראשון ושני שורשים. בשנה השנייה מצמיח הצמח הצעיר שני עלים ובשנה השלישית מופיעה הפריחה הראשונה. בשנתיים הראשונות מתפתחים שורשים מתכווצים המעמיקים את הבצל אל תוך הקרקע. בנרקיס סתווי אין רבייה וגטטיבית באמצעות בצלצולים ומושבות צפופות נוצרות עקב הפצה מקובצת של זרעים מן ההלקטים. נרקיס סתווי נבדל מנרקיס מצוי בעטרה הצהובה הקטנה מאד בהשוואה לעטרה של נרקיס מצוי, ובמספר קטן של פרחים על עמוד תפרחת (1 לעיתים רחוקות 2) ושל עלים (1-2). כמו כן ריחו חלש יותר. הצמח פורח מסוף אוקטובר עד דצמבר. נרקיס סתווי נחשב כ"מבשר גשם" בגלל עונת פריחתו המוקדמת בסתיו, אך למעשה שיא הפריחה חל לרוב אחרי שירדו כמויות ניכרות של גשם בראשית החורף.

תפוצה בארץ

הצמח גדל בארץ בחוף הכרמל ובשרון הצפוני ב-18 אתרים מתועדים. לפי הערכה יש בסך הכל 22 אתרים. האתרים הצפוניים ביותר נמצאים בחוף הכרמל בחוף החותרים ובאזור חוף הבונים. האוכלוסיות הגדולות ביותר נמצאות ברכסי הכורכר באזור מעגן מיכאל – בית חנניה. בשרון הצפוני כמעט שנעלם מאזור בנימינה ופרדס חנה, בו תועדו בעבר מרבדים של מין זה. האתרים הדרומיים בארץ נמצאים ביער חדרה ובסביבתו ובגבעת זיתא ("גבעת הצבעונים") בין בית אליעזר לכפר ברנדיס (חיליק מדור חיים). חלק מהאוכלוסיות שהיו מוכרות באזור זה נכחדו. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בית-גידול

כיסי קרקע כהה בין סלעי כורכר, חמרה נזאזית וקרקע ביצתית המכוסה בחול, שטחים חוליים בשולי ביצות.

תפוצה בעולם

גדל סביב הים התיכון בספרד, צרפת, איטליה, קרואטיה, יוון, טורקיה, סוריה, לבנון,ישראל, מרוקו, אלג'יריה וכן גם בפורטוגל. באיי הים התיכון נמצא במלטה, קורסיקה, סרדיניה, סיציליה, איי הים האגאי, כרתים וקפריסין.

סיסטמטיקה וביוגיאוגרפיה

בסוג נרקיס כ-60 מינים, ורובם גדלים באגן הים- התיכון. מרכז התפוצה של הסוג הוא חצי האי האיברי, שם מצוי מגוון המינים הגדול ביותר. רוב המינים בעלי פריחה אביבית מוקדמת וידועים במנגנון ההטרוסטיליה –שוני גנטי בין פרטים בתוך אוכלוסייה בגובה היחסי השונה של מיקום הצלקות והמאבקים בפרח. קיים התאם רק בין צלקת ומאבק בגובה זהה, דבר המבטיח הפריה מהאבקה זרה. בארץ גדלים בר רק שני מינים – נרקיס מצוי ונרקיס סתווי. שניהם בעלי התפוצה הרחבה ביותר מבין מיני הנרקיס, והם נפוצים מספרד ומרוקו ועד לישראל. לנרקיס סתווי אין קרובים בסוג, והוא יחיד בסקציית Serotini (Blanchard, 1990).

שמירת טבע

• מספר הגלילות שבהן הצמח מופיע יציב, וגדל כיום כבעבר בחוף הכרמל ובשרון. נראה שיש יציבות במספר ובמיקום של האתרים בגלילת חוף הכרמל, אך בשרון מספר האתרים פחת ומכמה אתרים שבהם הצמח נרשם בעבר בסביבות בנימינה, פרדס חנה וחדרה הוא נכחד.
• מופיע בדרך כלל בכתמים מוגדרים המכילים מאות או אלפי פרטים.
• חלק מהאתרים, במיוחד בצפון השרון מצויים באזורים מאוכלסים. פעולות פיתוח והסבת שטחים טבעיים ושטחי בור לשימושים אחרים עלולה לפגוע ולהכחיד כתמי אוכלוסייה באתרים נוספים.
• נרקיס סתווי מוגן על פי חוק בישראל בתוקף היותו גיאופיט. בחוף הכרמל הוא שמור בתחומי שמורות הטבע של חוף דור-הבונים, חורבת דרכמון ונחל תנינים, אך בשרון הצפוני האתרים אינם מצויים בתוך שמורות טבע.
• אינו מופיע ברשימות של מינים אדומים בארצות הים התיכון.

המלצות למימשק ולשימור

יש לקיים ניטור קבוע של האוכלוסיות בישראל ובמיוחד באתרים שבצפון השרון באזור חדרה. מומלץ להכריז על שטחים שבהם יש ריכוזים של הצמח באזור מעגן מיכאל ובית חנניה וליד חדרה כשמורות טבע או כשמורה עירונית.

סיכום ומסקנות

גיאופיט נדיר הגדל בישראל רק בחוף הכרמל ובצפון השרון. בסכנת הכחדה בישראל בגלל נדירותו היחסית, האטרקטיביות של הפרחים, פגיעות בית הגידול והיותו מין ים-תיכוני פריפריאלי שישראל היא גבול תפוצתו הדרום-מזרחי.

ספרות עיקרית

פולק, ג., מדור-חיים, י. וגליל,י. 1985. צמחים נדירים בארץ/נרקיס אפיל. רתם 16: 46-54. Blanchard, J. 1990. Narcissus – A Guide to Wild Daffodils. Alpine Garden Society.