תיאור הצמח

צמח זקוף בעל שתי פקעות שורש אליפטיות, גובהו (80-) 20-70 ס"מ. העלים גדולים במיוחד, אזמלניים, מבריקים, רובם בבסיס הצמח, מיעוטם עוטפים את הגבעול. עלי הבסיס גדולים, אזמלניים, הגדולים ביותר באורך עד 25 ס"מ, מזכירים מעט את עלי החצב. 2 עלים קטנים יותר גדלים על הגבעול. הגבעול עבה, זקוף ונושא בראשו תפרחת גלילית צפופה בעלת פרחים אחדים עד עשרות פרחים. התפרחת לעיתים קרובות ארוכה מאד ואורכה עד שני שליש מהגבעול. כל פרח מלווה בחפה קרומי ירקרק, קצר (כשליש מאורך השחלה). עלי העטיף העליונים של הפרח מעורקים בירוק-חום או ארגמן מבפנים, ירוקים-צהבהבים מבחוץ, יוצרים מעין קסדה מעל למרכז הפרח. השפית (עלה העטיף התחתון) דמוית אדם בעל 4 גפיים מעוגלות בקצה, היא מגוונת בצבעה - חלקה ירקרקה או מנוקדת בחום-ארגמן, אורכה 8-12 מ"מ. קצות אונות השפית גלולות פנימה (מעלה). כל פרח נושא בחלק האחורי דורבן כפוף מעט מטה, באורך 5-6 מ"מ (עד חצי מאורך השחלה). הפרי הוא הלקט מוארך באורך כ-15 מ"מ. הפריחה החל מאמצע פברואר ועד לאמצע אפריל (באזור התפוצה הצפוני של המין בעולם הפריחה עד יוני).

תפוצה בארץ

הצמח גדל בארץ ב-6 גלילות: עמק החולה, הגליל העליון, הגליל התחתון, הכרמל, השומרון והרי יהודה, בסך הכל ב-13 אתרים שתועדו, אך לפי הערכה ישנם כ-20 אתרים. בעמק החולה הוא מוכר רק משמורת הסחלבים שליד חורשת טל. בגליל העליון נמצא בארבעה אתרים צמודים באזור חניתה. בגליל התחתון התגלה מתחת להר עצמון כצמח חדש לגלילה על ידי עמיר ספיר ב-1998. בכרמל מוכר מאזור חורשת הארבעים, הר אלון – יערות הכרמל, נחל ספונים וגבעת וולפסון בחיפה. בשומרון התגלה לראשונה על ידי גברי שיאון בנחל קנה ב-1997 ובהרי יהודה אותר רק בחורשת כרמיזן בשנות ה-80 במאה ה-20. לפי דיווח של שיר ורד נמצאו בסוף שנות ה-70 גם כמה פרטים במצפה משואה בשפלת יהודה. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בית-גידול

קרקעות גירניות בחורש פתוח,בבתות, ביערות אורן נטועים, בכרמים נטושים ואף בשדות בור.

תפוצה בעולם

מין בעל תפוצה מקוטעת ויוצאת דופן, הוא נדיר לכל אורך תחום התפוצה. גדל במזרח הים התיכון (ישראל, ירדן, לבנון, מערב סוריה, קפריסין, איי מזרח הים האגאי, טורקיה הים-תיכונית ואתר יחיד ביוון), חופי הים השחור (צפון טורקיה ודרום רוסיה – כולל חצי האי קרים) והקווקז וסביבתו (מזרח טורקיה, דרום ארמניה, אזרבייג'ן, צפון איראן וצפון עיראק). אוכלוסיות חדשות של הצמח מתגלות מידי פעם בפעם בארץ ומחוצה לה, עדות לזרעים הזעירים הנפוצים ברוח ונובטים במקומות חדשים.

סיסטמטיקה וביוגיאוגרפיה

סחלב נקוד משתייך לסקציה סחלב בסוג סחלב Orchis sect. Orchis. מיני סקציה זו מאופיינים בפרחים בעלי שפית מחולקת, דמוית אדם עם ארבע גפיים שקצותיהם מעוגלות, ביניהם: סחלב הגליל (הגדל בארץ), סחלב ארגמני Orchis purpurea (הנפוץ בכל אירופה), סחלב החייל Orchis militalris (כנראה הסחלב בעל התפוצה הנרחבת בעולם – מספרד ועד למרכז אסיה), סחלב חקיין Orchis simia ועוד. בני-כלאיים בין מיני סחלב אלו ובינם למינים אחרים בסוג מוכרים בטבע.

שמירת טבע

• הצמח נדיר ומספר אתריו הכללי קטן ביותר. אתרים חדשים לכאורה התגלו בגלילות שבהן לא היה ידוע בעבר, אך ככל הנראה אין הדבר מעיד על הגדלת מספרי הגלילות והאתרים אלא על מאמץ חיפוש מוגבר שמניב תוצאות.
• גודל האוכלוסיות הוא לרוב פרטים בודדים או כמה עשרות.
• האוכלוסיות קטנות והדבר יוצר סיכונים רבייתיים והסתברות להכחדות אקראיות. חלק מהאתרים מצויים במקומות נגישים, ליד שדות ומקומות של פעילות אנושית.
• הצמח מוגן על פי חוק. הוא גדל בשמורת הסחלבים שליד חורשת טל ומוגן גם בתחומי שמורת הר הכרמל. האתרים בגליל העליון המערבי בקרבת חניתה, שם נמצאת האוכלוסייה הגדולה ביותר של מין זה, אינם מצויים בשמורת טבע.
• הצמח נדיר בכל אזור תפוצתו. ביוון נמצא בסכנת הכחדה ונכלל בספר האדום של הצמחים הנדירים והרגישים של יוון (Phitos et al. 1995). הוא נמצא ביוון בקצה המערבי של אזור תפוצתו וכנראה זו הסיבה להיותו כל כך נדיר ורגיש (Phitos et al. 1995), באזור זה הצמח נעלם כתוצאה מפיתוח יתר ובמקומות אחרים הוא סובל מרעיית עדרי צאן, בטורקיה הוא נעלם בעיקר עקב פיתוח עירוני מאסיבי (Krestzschmar et al. 2007).

המלצות למימשק ולשימור

מומלץ לקיים מעקב שוטף וניטור של כל האוכלוסיות על מנת ללמוד את המגמות הרב-שנתיות בהתפתחותן. מומלץ לפתח תוכנית שימור עם הקרן הקיימת לישראל לשימור של אתרים הנמצאים בתחומי היערות הנטועים.

סיכום ומסקנות

מין סחלב נדיר הגדל בגלילות ההרריות בחבל הים-תיכוני ובעמק החולה. גדל במספר קטן של אתרים ואוכלוסיותיו קטנות. מין פריפריאלי המצוי בישראל בגבול תפוצתו הדרומי.

ספרות עיקרית

Phitos, D. Strid, A. Snogerup, S. and Greuter, W (eds). 1995. The Red Data Book of Rare and Threatened Plants of Greece. WWF. pp. 392-393. Krestzschmar, H. Eccarius, W. & Dietrich, H. 2007. The Orchid Genera: Anacampis, Orchis, Neotinea. EchinoMedia. 544 pp