אַדְמוֹנִית הַחוֹרֶשׁ

מוגן

Paeonia mascula L. (Mill) (1581)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
Paeonia officinalsi var masculla
שם אנגלי
Coral Peony
שם ערבי
כף א-דיב
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
הר-הלל ונחל כזיב עליון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
גבוהה
% אתרים בשמורות
100.0

עשבוני רב-שנתי עם פקעות שורש מעובות ומעוקלות, המעמיקות בקרקע עד 100 ס"מ. הגבעולים עשבוניים, קרחים, מסועפים, גובהם 60-80 ס"מ. עלים גדולים יוצאים מקנה-שורש הטמון באדמה. צידם העליון קירח וצבעו ירוק חי, צידם התחתון קירח או שעיר דלילות. העלים מחולקים פעם אחת או פעמיים לשלושה סעיפים, בכל סעיף ישנו עלעל בודד או שנים. העלעלים ביציים-מוארכים, גדולים, אורכם עד 10 ס"מ. לפרח חמישה עלי גביע רעופים. הפרח גדול, קוטרו כ10- ס"מ וצבעו ורוד עז עד ארגמן. לכל פרח 5-8 (13) עלי כותרת גדולים וצפופים. האבקנים מרובים, מאוחים בבסיסם לטבעת בשרנית, צבע זיריהם אדום עז ומאבקיהם הגדולים צהובים כגופרית. עלי השחלה מכוסים בצמר לבן ועליהם נישאות 3-5 צלקות אדומות. הפרחים מואבקים על-ידי חיפושיות, אך חלק מהפרחים בטבע נמצא עקר. בפרי 3-5 מפוחיות שעירות מלבינות, וכאשר הן נפתחות הן אדומות בפנים. לזרעים ציפה עסיסית מתקתקה, צבע הזרעים הפוריים כחול כהה עד שחור, וצבע הזרעים העקרים אדום. שילוב צבעים זה מושך כנראה ציפורים האוכלות ומפיצות את הזרעים. עיקר הרבייה בישראל היא וגטטיבית, במיוחד בחורש סגור, שרוב הפרטים אינם פורחים בו. בשטחים מוארים יש אחוז גבוה יותר של פריחה וייצור פירות. הפרחים והעלים נאכלים מעט על ידי עיזים.

המין ידוע רק בגליל העליון מגוש הר מירון באגן נחל כזיב עילי, ב-9 אתרים, מאזור הר הלל עד עין הזקן בנחל כזיב. מחוץ לתחום זה מוכרות אוכלוסיות מצומצמות בלבד: שיפולי פסגת הר מירון הצפוניים, הר בר-יוחאי, רכס עפאים, הר חסד והר הארי. סקרים שנערכו בשנים 1973-4 ו-1990-91, וכן תצפיות רבות נוספות, לא הראו צמצום בתפוצת המין וגם לא גילו אתרים חדשים. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מעבה חורש לח של אלון מצוי ואלון תולע, על מסלע גירני וקרקע טרה רוסה שטופה ועשירה ברקבובית ונשר, ברום 900 מטר ומעלה.

נפוץ בכל ארצות אירופה הדרומיות הנושקות לים התיכון, וממשיך בתפוצתו מזרחה עד אירן. באזור הלבנט גדל בלבנון, קפריסין והרי סוריה: ככל שתפוצתו מדרימה גדל הצמח בהרים גבוהים יותר והאוכלוסיות מקוטעות יותר. בקפריסין גדל הצמח מעל רום 1,500 מ.

באדמונית החורש כלולים טקסונים קשים להגדרה והם סווגו לתת-מינים רבים, על יסוד תכונות של העלעלים. אייג וזהרי (1939) הגדירו את האדמונית מהר מירון כזן מיוחד (var. triternata). לטקסון זה ניתן כיום מעמד של תת-מין, המוגבל בתפוצתו לרומניה, חצי האי קרים, טרנס-קווקז, טורקיה, צפון עירק, לבנון וצפון ישראל. ייתכן שיש הבדלים בין אוכלוסיות הר מירון – הגדלות בגבול התפוצה ומותאמות יותר לתנאים המקומיים – לבין הטקסונים ממרכז תחום התפוצה. אפשרות זו מגדילה את חשיבות ההגנה על האוכלוסיות שבישראל. הסוג יחיד במשפחתו, כולל כ-40 מינים (לאחרונה הופרדה קבוצת מינים לסוג נפרד הקרוי Glaucidium). עיקר תפוצתו באזור הים-תיכוני – בדרום ומזרח אירופה ובצפון אפריקה. מינים אחדים נפוצים עד מרכז ומזרח אסיה, ושני מינים גדלים אף בצפון אמריקה.

  • האתרים רחוקים למדי מיישוב, ולכן רגישותם לפיתוח נמוכה יחסית. חלק מהאתרים משתרעים בקרבת דרכי עפר או בשולי חלקות עיבוד ושבילי מטיילים, ונגישותם בינונית. הכשרת חלקות חקלאיות בתוך האתרים, על אף היותם בתוך שמורה מוכרזת, מסכנת את האוכלוסיות. יתכן כי פתיחת החורש על ידי דרכים, כריתת עצים חזקה או הכשרת שטחים גורמת להארה משופרת ולהופעת צמחים גדולים ולפריחה מוגברת.
  • רוב האוכלוסיות בגוש הר מירון מרוכזות בתחום של כ-3 קמ"ר בלבד. הדגם הוא של כתמים נפרדים עם מקבצי פרטים רבים, אך אפשר לעתים למצוא גם פרטים בודדים. הדגם הכתמי אופייני גם בארצות אחרות והוא נובע כנראה מריבוי וגטטיבי מוצלח. בעשרות השנים האחרונות יציבוֹת האוכלוסיות בגודלן.
  • המין שכיח למדי ביערות טורקיה ויוון, שם לא נשקפת לו סכנת הכחדה.
  • המין מוגן על פי חוק. כל האתרים כלולים בתחום שמורת טבע הר מירון, אך עצם שמירת השמורה עומדת בפני ערעורים והתפשטות חקלאות.

1. ניטור רב שנתי של האוכלוסיות בכל האתרים. במקרה של ירידה ברורה במספר הפרחים יש לשקול פתיחת החורש באופן יזום ומבוקר. 2. פריצת שבילי טיול חלופיים בהר הלל (גם אם הדבר מצריך פריצה מכוונת), כדי להימנע מפגיעה אפשרית של דריכת המטיילים הרבים העוברים בשביל המסומן מדי שנה.

צמח עשבוני רב-שנתי נדיר בארץ, גדל רק בגוש הר-מירון ומוגבל למספר אתרים מצומצם באגן העליון של נחל כזיב. זהו המקום הדרומי בעולם של תפוצתו. שרוי בסכנת הכחדה בארץ עקב נדירוּתו, תפוצתו המצומצמת והאטרקטיביוּת שלו לקטיפה. כל אתריו מצויים בתחום שמורת הטבע מירון, אך הכשרת חלקות לחקלאות ופריצת דרכי גישה אליהן מסכנות את אוכלוסיותיו.

אורטל, ר. 1975. אדמונית החורש. שמירת טבע בישראל – מחקרים וסקרים, דו"ח מספר 1. 17-33 הוצאת רשות שמורות הטבע. Eig, A. & M. Zohary. 1939. Plants new for Palestine 1. P.J.B. Vol. 1/3:309 Stern, F.C.1946, Study of the Genus Paeonia.