אַלְמָוֶות אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִי

Paronychia palaestina Eig (1929)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Israel Whitlow-wort
שם ערבי
ריג'ל אל-חמאמי (פלסטיני)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אנדמי (ים-תיכוני)
אתר מרכזי לשימור
שמורת חוף דור-הבונים
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
5.3
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (4)
בינונית
% אתרים בשמורות
28.6

צמח רב-שנתי שרוע, היוצר כר שטוח שקוטרו 7-16 ס"מ. העלים בשרניים, דמויי ביצה או איזמל. עלי הלוואי קרומיים, לבנים, גדולים, והם מקנים לצמח מראה מלבין דמוי קש. הפרחים זעירים וכמעט בלתי נראים. עלי הכותרת קרומיים ירקרקים, חסרי זיף בקצה ושעירים בגבם. הפריחה חלה באפריל–מאי, ופרטים הגדלים במעונות מוגנים ולחים ממשיכים לפרוח עד סוף הקיץ.

הצמח נאסף עד שנות החמישים באתרים אחדים לאורך חוף הים התיכון – גשר הזיו, שבי ציון ועכו בעמק עכו; הרצליה, נתניה ותל-ברוך בשרון; ואזור עתלית וחוף דור-הבונים בחוף הכרמל. בפלורה פלשתינה הוא נתון גם מחוף פלשת, אך אין מהאזור נתוני עשבייה. אין כמעט דיווחים על הימצאותו בגלילות השרון ופלשת מאז שנת 1956, ונראה כי רוב האתרים הוכחדו. מאז שנות השמונים הוא נמצא בוודאות בכמה אתרים רק בגלילות חוף הכרמל ועמק עכו. האתרים בחוף הכרמל שהצמח גדל בהם כיום נמצאים בחופי החותרים, מגדים, עתלית, עין איילה וחוף דור-הבונים. בעמק עכו גדלות אוכלוסיות בחופי ראש הנקרה, אכזיב, שבי ציון ובוסתן הגליל. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גדל בסלעי כורכר בקרבת חוף הים, המושפעים באופן ניכר מרסס הים.

מין אנדמי לחופי ישראל ולבנון.

אלמוות ארץ-ישראלי דומה בצורתו לאלמוות הכסף, הנפוץ ברוב אזורי הארץ. שני המינים דומים בחפים המכסיפים המלווים את העלים, בצורת העלים ובאופי השרוע-כרי של הצמח. הם נבדלים זה מזה בבירור רק בפרחיהם: בפרחי אלמוות הכסף אונות הגביע קטועות ובראשן חוד דמוי זיף נוקשה, ואילו אונות הגביע של אלמוות ארץ-ישראלי מצטררות בהדרגה, שטחן מכוסה שערות רכות ואין להן זיף נוקשה בראשן. אלמוות ארץ-ישראלי קרוב ביותר לאלמוות סיני, הגדל בכיסי סלע במדבר ובחגורת הַסְּפָר. יש חוקרים המכלילים אותו בתוך הטקסון אלמוות קורדי, הגדל באגן המזרחי של הים התיכון. החוקר שאודרי (Chaudhri, 1968 ) פיצל את קבוצת אלמוות סיני (עם הפרחים חסרי זיף בראש אונות הגביע) לכמה מינים, והגדיר מהארץ עוד שלושה מינים: 1) אלמוות הקרקפות, מין קרוב מאוד לאלמוות סיני, ועל פי דנין (2004 ) שכיח למדי בישראל בחגורת הַסְּפָר. 2) אלמוות ירדני – מין נקודתי בישראל, תואר מנצרת. קרוב מאוד סיסטמטית לאלמוות הקרקפות. לא הוכלל ברשימת הצמחים האדומים כי לדעתנו זה מין מוטל בספק, אשר איש מהבוטנאים בארץ לא הצליח לחזור ולמצאו, גם לא בהרי נצרת משם תואר הטייפ. 3) אלמוות גדול-גביע (אלמוות כפוף-גביע) – מין קרוב מאוד לאלמוות ארץ-ישראלי, אשר דנין (2004) מתאר אותו כ"נדיר מאוד" משדות בור בחוף הגליל המערבי. זהו המין השכיח בקפריסין (Meikle,1977), והוא מחליף שם כנראה את אלמוות ארץ-ישראלי, הקרוב לו מאוד. יתכן כי הוא שם נרדף לאלמוות ארץ-ישראלי. בסקר המינים הנדירים שנערך בצפון הארץ ובמישור החוף בשנות התשעים למאה העשרים לא הצלחנו לאתר את שלושת מיני האלמות הנזכרים לעיל.

  • ייתכן שהפיתוח המואץ באזורי רכסי הכורכר החופיים והתרבות התנועה של בני אדם ורכב-שטח באזורים אלה צימצמו מאוד את מספר האתרים המתאימים. ההתפשטות של המין הפולש מדרום אפריקה צלקנית החרבות (=אהל האצבעות) ברכסי הכורכר החופיים מכרסמת בבית-הגידול הטבעי.
  • האתרים שהצמח נמצא בהם עדיין בשנות ה-80 מקוטעים ביניהם כדי 50-60 ק"מ. מצוי בדרך כלל בצפיפות רבה במקום הימצאו.
  • באתרי עמק עכו וחוף הכרמל גודלן של האוכלוסיות נאמד בין כמה עשרות לכמה אלפי פרטים בכל אתר.
  • הצמח בסכנה עולמית, שכן הוא אנדמי לרצועה צרה בחופי ישראל ולבנון.
  • מוגן בשמורת חוף דור-הבונים.

לנסות לאתר אוכלוסיות נוספות ברכסי הכורכר החופיים ולאזרח גם בתחומי הגן הלאומי אפולוניה ושמורת חוף השרון.

המין אנדמי, אולם קרוב מאוד למינים אחרים סביב הים התיכון. בישראל נמצא בעבר בעשרות אתרים לאורך החוף על רכס הכורכר, אך מספרם הצטמצם ביותר, ואין ודאות לגבי המצב כיום. מיוחד לבית-גידול הולך ונעלם ככל שמתגבר הפיתוח בקרבת חוף הים, ועקב התפשטות צלקנית החרבות המתחרה במיני הבר.

Chaudhri, M.N. 1968. A revision of the Paronychiinae. Meded. Bot. Mus. Herb. Rijks Univ. Utrecht 285: 1-440.