מְחֻמָּשׁ לוּלְייָנִי

Pentatropis nivalis (J.F.Gmel.) Field & Wood

ברשימת המינים על סף איום. נכלל בנספחי הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל. לחץ כאן למעבר לגרסת הספר.


שם נרדף
P. spiralis
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים על סף איום

צמח מטפס רב-שנתי, עשבוני בדרך כלל, אך גבעולים בני כמה שנים הם בעלי קליפה שעמית. אורך הצמח 1-4 מ' והוא חסר שערות או כמעט קרח. הגבעולים נכרכים על ענפי שיחים ועצים, לרוב על עצי שיטה ואשל. העלים נגדיים, בשרניים במקצת, נישאים על פטוטרות קצרות, צורתם מוארכת אזמלנית-סרגלנית, מחודדים בקצה, מעוגלים בבסיס, אורכם 1.5-4 ס"מ. הפרחים ירקרקים, בתחילה כמעט פעמוניים, מאוחר יותר כוכבניים-דמויי שבשבת, קוטרם 15-20 מ"מ, ערוכים בקבוצות קטנות. עוקצי הפרחים ארוכים כאורך הפרחים, שעירים במקצת. הגביע בן 5 אונות משולשות-מוארכות שאורכן 1-2 מ"מ. חמשת אונות הכותרת צרות, מתרחבות בבסיס ואף יוצרות דורבנים רדודים, שעירות במקצת בצד העליון. במרכז הפרח יש עטרה הבנויה מתוספות צופניות למשיכת חרקים, היא מחוברת לגב האבקנים. אונות העטרה שוטחות, דמויות דפים עבים עומדים, מסורגות יחסית לעלי הכותרת. חמשת האבקנים מאוחים עם השחלה למבנה מרכזי משותף הקרוי גינוסטגיום (בדומה לכל משפחת האסקלפיים). כל אבקן מורכב מ-2 אבקיות הנטויות מטה. הפרי הוא מפוחית חלקה באורך 6-8 ס"מ, היא מלאה בזרעים שטוחים באורך 4-5 מ"מ, בעלי ציצית המופצים ברוח. כמו שאר בני משפחתו, המחומש הוא צמח בעל מוהל חלבי רעיל המגן עליו מאכילה על ידי בעלי חיים. הפריחה בחודשי מארס-אפריל.

הצמח גדל ב-4 גלילות: מדבר יהודה, ים המלח, הערבה והנגב הדרומי, ונצפה או נאסף ב-16 אתרים בארץ. במדבר יהודה נמצא בנחל חימר ובמישור עמיעז, מנחל זוהר ומנחל פרס. בערבה נמצא בכמה אתרים באזור חצבה – נחל גדרון ונחל עידן וגם מדרום לצוקים. צמח זה לא אותר עוד באזור עין תמר – נאות הכיכר בו תועד כמה פעמים במאה ה-20 משנות השלושים עד שנות השבעים. בנגב הדרומי נמצא ע"י מימי רון ב-1990 בנחל פארן.  בגלילת ים המלח, נאסף בעבר בעין גדי ובסדום ונכחד משם, אך נשתל מחדש בעין גדי. ב-2014 נמצא על ידי אסף חיים במצוקי דרגות. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

וואדיות במדבר חם, על עצי שיטה ואשל. לעיתים גם במלחות רטובות ובנאות מדבר.

סוואנות יבשות במזרח אפריקה - בקניה, אתיופיה וסומליה. תפוצתו מתמשכת לחופי ערב ומזרחה להודו, פקיסטן ואף אפגניסטן. ידוע גם ממדגסקר ומאיי קומורו. באזור ים המלח מגיע המין לגבול תפוצתו הצפוני.

הסוג מחומש הוא סוג קטן המונה 6 מינים הנפוצים באזורים החמים של אפריקה ואסיה ואף באוסטרליה. שייך למשפחת האסקלפיים, הנכללת כיום במשפחת ההרדופיים.כל מיני המחומ הם עשבוניים רב-שנתיים מטפסים, המאופיינים בפרחים דמויי שבשבת. הפרחים בעלי עטרה כפולה או בודדת. העטרה החיצונית מופיעה שחמש שיניים קטנות.

  • למרות מספר אתרים מהם הצמח נכחד, התגלו עוד כמה אתרים חדשים בשנים האחרונות 
  • הצמח אינו יוצר אוכלוסיות גדולות. ולרוב מופיע כפרטים בודדים בכל אתר.
  • התייבשות ערוצים גדולים ושינויים במשטרי המים במלחות ובנאות מדבר מהווים כנראה סיבה עיקרית להתמעטות מספר האתרים ומהווים איום לפרטים הגדלים באתרים שנותרו.
  • אתרי מצוקי דרגות, נחל חימר ומישור עמיעז מצויים בתחומי שמורת מדבר יהודה. אתרי איזור חצבה מוגנים בשמורת נחל שיזף.
  • תפוצתו העולמית רחבה וככל הנראה אינו מצוי בסכנת הכחדה.
  • המין מגודל בהצלחה בגינות עין גדי ובגן הבוטני בגבעת רם.

הפירות הצעירים נאכלים בחצי האי ערב, במיוחד באזורים המדבריים-יבשים בהם הם מגדילים את מגוון המזון הזמין, באזורים הגשומים של דרום ערב הפירות לא נאכלים היות ויש צמחים נאכלים רבים אחרים (Miller and Morris, 1988). איסוף הפירות אינו פשוט היות והם חבויים לעיתים קרובות בין ענפי השיטה הקוצניים, עליהם מטפס המחומש (Miller and Morris, 1988).

מומלץ לאזרח בגינות באיזור דרום ים המלח וצפון הערבה.

מטפס רב-שנתי של ואדיות חמים, נאות מדבר ומלחות בגלילות הדרומיות בישראל. צמח נדיר שמספר אתריו בישראל קטן ונמצא בהתמעטות הדרגתית. מגמת ההתייבשות של בתי גידולו בעשורים האחרונים מהווה איום עיקרי על הצמח. אינו מצוי בסכנת הכחדה עולמית. למרות כל זאת, בעקבות גילוי של אתרים חדשים, בוצע ב-2018 חישוב מחדש של המספר האדום שנקבע כ-2.6. בשל כך הוחלט על ידי הועדה המקצועית לשנות את מעמדו של הצמח למין על סף איום.

בלכר מ. 2010. המשימה: השבת עצי עין גדי, בשביל הארץ, 36: 26-29. Miller, A.G. and M. Morris, 1988. Plants of Dhofar. Office of the Adviser for Conservation of the Environment. Oman