גַּמְדּוֹנִית מִזְרָחִית

Rhizocephalus orientalis Boiss. (1884)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
בר-נדן מזרחי
שם נרדף
Heleochloa
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
סְפָר גבוה
מערב-אירנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
מרום-גולן, הר הנגב
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
בינונית
% אתרים בשמורות
50.0

דגן חד-שנתי חסר גבעול, שגובהו 8–3 ס"מ וקוטרו 10–6 ס"מ. הצמח קטן וצפוף ונראה כגוש צפוף עגלגל הצמוד לקרקע, דומה במקצת למוצנית קטנת-פרחים, אך העלים אינם בשרניים, אלא עלי דגן מחוספסים. העלים עוטרים את התפרחת ועולים עליה באורכם בערך פי שניים. הלשונית קרומית קצרה. התפרחת מכבד דמוי קרקפת הבנוי מאגודות צפופות של שיבוליות המוצנעות בין נדני העלים. השיבוליות בנות פרח בודד, נושרות לאחר ההבשלה בשלמותן. הגלומות ירקרקות, שוות כמעט, מאוחות זו לזו בבסיסן, שעירות בבסיסן וקרחות בחלקן העליון. בכל גלומה בולטים שלושה עורקים, והיא מתחדדת ומקושתת פנימה. המוץ התחתון ארוך בהרבה מהגלומות, מכוסה בבסיסו שערות דמויות אלה. הפרי הוא גרגיר המעורה בקשוות השחלה, ויש לו מקור קצר בראשו. פורח באפריל.

גדל רק בשתי גלילות: בצפון הגולן ובהר הנגב. בגלילות אלה נמצא הצמח עד כה רק שלוש פעמים. פעמיים נמצא הצמח ליד בורות לוץ, ופעם בודדת ליד מרום גולן. אמנם בגלילות אלה עדיין לא בוצע סקר מינים נדירים מקיף, אך בוטנאים רבים עישבבו שם. על אף חיפושיהם לא נמצא הצמח באתרים נוספים. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בהר הנגב– כתמי לס במדרונות גיר של ערבות לענת המדבר. בגולן – בשולי מאגר המים של מרום גולן (בית-גידול שונה מאשר בהר הנגב, המזכיר את קרבתו הסיסטמטית לסוג עטיינית).

מערב-אירנו-טורנית; גדל בסוריה ולבנון, בטורקיה רק באנטוליה, צפון עירק וצפון-מערב אירן. בירדן גדל רק באדום, בכתמי לס במדרונות גיר של ערבות לענה ברום 1,200-1,500 מטר. נעדר מסיני ומהרי ערב.

הסוג גמדונית הוא מונוטיפי. בעבר שויך המין לסוג בר-נדן (Heleochloa), אשר אוחד עם הסוג עטיינית. כלומר הסוג גמדונית קרוב סיסטמטית לעטיינית על אף שמיני העטיינית אופייניים לשלוליות עונתיות ומקווי מים, ואילו הגמדונית גדלה בערבות.

  • המין שכיח באדום בירדן, אך בישראל התגלה רק לאחר שנות השבעים של המאה ה-20. אין אנו חושבים שהמין אפיזודי, אלא שבדומה להרבה חד-שנתיים המותאמים לתנאי יובש יש לו כנראה בנק זרעים בקרקע, המאפשר את הופעתו הקבועה.
  • המין קיים רק בשני אתרים המרוחקים מאוד זה מזה. מספר הפרטים שנצפו בשדה זעום כנראה. בהר הנגב נמצא בבורות לוץ פעמיים בשנים שונות, עובדה המרמזת על קיום אוכלוסייה יציבה.
  • המין הוא פריפריאלי מזרחי – ישראל מהווה קצה דרום מערבי לתפוצתו העולמית.
  • בהר הנגב אין חשש מפגיעות, אך ייתכן שבגולן הוא בסיכון עקב רעיית יתר ופיתוח מאגרי מים.

המין נדיר ביותר, אך נמצא עד כה בגלילות שלא נעשה בהן סקר מינים נדירים. לכן מומלץ מאוד לערוך סקר יסודי בגלילות הר הנגב והגולן הצפוני ולנסות למפות אתרים נוספים של המין. כמו כן מומלץ להכריז בשני המקומות שנמצא בהם שמורות טבע, ולערוך ניטור דו-שנתי של האוכלוסיות.

דגן חד-שנתי זעיר, שנמצא בארץ רק בשני אתרים בשתי גלילות מרוחקות ביותר. הופעתו יכולה לכאורה להתפרש כאפיזודית, אך אפשר גם לראות בו עוד נציג של קבוצת הצמחים מאזור הסְפָר הגבוה, השכיחה למדי באדום ובהר הדרוזים, ואשר הייתה כנראה לפנים שכיחה יותר בהרי ישראל. בקבוצה זו מינים נדירים רבים מאוד, הנמצאים על סף הכחדה בישראל (כגון אבובית עדינה, מניפנית גלילית, אקינוס ריחני, בן-חיטה מעובה, חוחן גדול-ראשים). קבוצה זו תורמת רבות למגוון הביולוגי המיוחד של ישראל, ולכן חשוב לשמרם.