רוּפְּיַת הַיָם

Ruppia maritima L.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר. לחץ כאן למעבר לגרסת הספר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
בריכות המלח בעתלית
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
5 (7)
% אתרים בשמורות
14.3

עשב רב-שנתי טבול הנראה כמו אצה שגדל במים מלוחים או חצי מלוחים. הגבעולים נימיים ומסתעפים. העלים נימיים. אורך עוקצי התפרחות אינו עולה בדרך כלל על אורך העלים, והם כפופים, אך לא מסולסלים. התפרחות הן סוככים קטנים ודלי פרחים. הפרחים דו-מיניים, חסרי עטיף או בעלי עטיף קטנטן. לפרח שני אבקנים וארבעה עלי שחלה. ההאבקה מתרחשת במים. ההאבקה עצמית ונעשית ע"י העברת אבקה בתוך התפרחת על שטח הפנים של בועות אוויר המתפתחות כאשר האבקנים נפתחים ונשארות קשורות לתפרחת במשך כמה שעות. המין הדומה ביותר לרופיית הים הוא רופיה לוליינית שבה גבעולי התפרחת ארוכים מאורך העלים והם מסתלסלים לאחר ההפריה. פורח בחודשי הקיץ, בתוך המים.

הצמח נמצא כיום בארבע גלילות: עמק עכו, חוף הכרמל, אזור ים המלח והערבה. ידועים כיום שישה אתרים בארץ, ולפי הערכה ישנם בסך הכל שנים-עשר אתרים. בעמק עכו נאסף פעמים אחדות בין השנים  1926-1960 בעכו ובקישון אך מאז לא אותר שם עשרות שנים, נמצא שוב בשפך הקישון בסקר של רשות ניקוז שנערך ב-2017 ובאותה השנה נצפה שוב גם בנעמן על ידי סיקו בכור. בחוף הכרמל נמצא בעבר ואותר מחדש בעתלית ובנווה ים; בפלשת היה ידוע מאשקלון ומנחל שקמה; בבקעה היה ידוע מאזור יריחו; באזור ים המלח נמצא בנווה זהר, בנאות הכיכר והתגלה על ידי עמוס סבח ב-2011 בעינות צוקים; בערבה ידוע מנחל צין ומלחת אילת. נכחד מגלילת מהנגב הצפוני בו נאסף פעם אחת בגילת ב-1959 ע"י מיכאל זהרי, אולם לא נמצא שם שוב לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

ביצות מלוחות ובריכות של מים מלוחים.

הצמח גדל באירופה, אסיה, צפון אמריקה ואוסטרליה, במקווי מים מלוחים או מליחים, במיוחד באזורי חוף. שכיח בכל ארצות אירופה ובכל הארצות שסביב הים התיכון. כולל מצרים וסיני.

רופיה הוא סוג יחיד במשפחת הרופייניים אשר נחשבת לעתים כחלק ממשפחת הנהרוניתיים. בעולם ידועים שבעה מינים ובארץ שניים: רופיית הים ורופיה לוליינית, שניהם צמחים טבולים במקווי מים מלוחים או מלוחים למחצה.

  • מספר האוכלוסיות של הצמח בארץ נמצא בנסיגה: מספר הגלילות פחת משבע לארבע, ובד בבד הצטמצם גם מספר האתרים.
  • המידע על מרבית אוכלוסיות העבר אינו מעודכן ויש צורך בתיעוד עדכני.
  • ההרס של מלחת הקישון ולחצי הפיתוח והזיהום על מלחת הנעמן הוליכו ככל הנראה להעלמותו מעמק עכו במשך שנים רבות. סכנה להמשך קיום המין נובעת גם מכך שבריכות המלח הישנות בעתלית עלולות להיעלם ומלחות זהר ונאות הכיכר עוברות שינויים עקב ירידת מפלסי מי התהום והסבת שטחים לחקלאות.
  • הצמח מוגן בישראל בשמורת מדבר יהודה בנווה זהר, בנאות הככר ובעינות צוקים.
  • בארצות הים התיכון מצב הסיכון שלו מוגדר בשלב הנוכחי כ-LC (Least Concern), אך למרות תפוצתו הרחבה קיימת הערכה שהמין נמצא במגמת ירידה.

כל חלקי הצמח משמשים מזון לדגים ולעופות.

יש לערוך סקרים מדוקדקים בכל מקווי המים המלוחים והמליחים על מנת לקבל הערכת מצב עדכנית של מספר האוכלוסיות והאתרים, ושל מידת ההמשכיות בקיום האוכלוסיות בכל אתר. מכך יהיה ניתן לגזור המלצות ממשק ושימור.

עשב מים טבול של מלחות ומקווי מים מליחים שנמצא במספר מצומצם של אתרים. גדל במקומות רגישים לפגיעה וניכרת ירידה במספר האתרים והגלילות. אינו מצוי בסכנת הכחדה עולמית, אך מסתמנת ירידה בתפוצה גם בארצות אחרות. המידע על הצמח בישראל אינו שלם ונדרשים סקרים נוספים על מנת לספק הערכת מצב עדכנית והמלצות ממשק.

ויזל, י. וליפשיץ, נ. 1979. צמחי מים בישראל הוצאת רשות שמורות הטבע.