תיאור הצמח

צמח עשבוני רב-שנתי בגובה 60-30 ס"מ. לצמח שושנת עלים ממנה מתפתח גבעול זקוף ומסועף הנושא תפרחת דמוית מנורה. הגבעול מרובע, מחוספס-זיפני, כמעט משונן, בעיקר לאורך המקצועות, בחלקו העליון הוא אינו דביק (בניגוד למרוות ירושלים הדומה לה). העלים ירוקים, מקומטים וקרחים מלמעלה, שעירים מעט לאורך העורקים מלמטה. עלי השושנת גדולים, בעלי פטוטרת, ביצניים, לבובים בבסיס, שולי העלה בעלי שינון מעוגל בלתי סדיר ולעיתים יש אונות. עלי הגבעול יושבים או בעלי פטוטרת קצרה מאד, אזמלניים, בעלי שינון חד. העלים המלווים את הפרחים קטנים יותר, אורכם כאורך הגביע, הם כמעט קרחים, לבובים-ביצניים, לעיתים אדמדמים. דורי הפרחים בעלי 6-2 פרחים, מרווחים. עוקצי הפרחים מחוספסים. גביע הפרח דו-שפתני, מחוספס-זיפני (לא בלוטי כמו במרוות ירושלים הדומה לה), אורכו כ-10 מ"מ בפריחה וכ-15 מ"מ בשלב הפרי. השפה העליונה של הגביע נוטה אחורה מעט, בעלת 3 שיניים קטנות; השפה התחתונה של הגביע ישרה, בעלת שתי שיניים שאורכן קצר מעט מאורך צינור הגביע. הפרחים קטנים יותר מאלה של מרוות ירושלים, אורכם כאורך הגביע, הם כמעט קרחים, לבובים-ביצניים, לעיתים אדמדמים. הכותרת דו-שפתנית, ורודה או לבנה, שעירה (לא בלוטית כמו במרוות ירושלים), ארוכה פי שניים מהגביע; שפת הכותרת העליונה חרמשית, ורודה או ארגמנית, כהה יותר משאר הכותרת. הפריחה בחודשים מארס – יוני.

תפוצה בארץ

הצמח נמצא בארץ ב-4 גלילות: גליל תחתון, כרמל, דרום הגולן ופלשת ב-9 אתרים. רוב האתרים נמצאים בגליל התחתון – רכס יבניאל, כלנית, שדה אילן ובאזור צומת גולני. בכרמל נמצא רק ברמת הנדיב, שם מצויה אוכלוסיה גדולה יחסית המונה למעלה מ-100 פרטים (שוורץ-צחור, מידע בעל פה). בדרום הגולן נמצא ע"י עופר כהן ב-1992 באחו נוב, כצמח חדש לגלילה, אך לא נמצא שם שוב. ב-2018 נמצא בדרום הגולן במיצר על ידי אסף חיים ובצומת נוב על ידי יאיר אור. בפלשת שרד בקריית גת בשתי אוכלוסיות מבודדות, שהן הדרומיות ביותר של המין בארץ (נעלם משני אתרים נוספים שם), אך נעלם מגדרה ומבאר טוביה. בעמק יזרעאל לא נמצא כלל בסקר ב-2014 -נעלם מבלפוריה, כפר יחזקאל, גבת ונהלל. נכחד גם מהשרון, שם נאסף בסביבות נחל אלכסנדר ב-1952 ע"י גדעון אורשנסקי (אורשן). לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בית-גידול

קרקעות כבדות עמוקות עם צומח עשבוני, שרד בעיקר בשדות חקלאות מסורתית, שדות בור שניטשו מחקלאות ובחורשות איקליפטוס בעמקים. ברמת הנדיב – בשטחי נטיעות של אורן וברוש. כמו כן נמצא מספר פעמים בשטחים אבניים בשולי שדות.

תפוצה בעולם

אנדמי לישראל.

סיסטמטיקה וביוגיאוגרפיה

מרוות איג דומה וקרובה למרוות ירושלים. מרוות ירושלים היא צמח של מעונות סלעיים בכל החבל הים-תיכוני. היא נפוצה בבתות, גריגות ושולי חורש, אולם לא בקרקעות עמוקות. מרוות ירושלים מאופיינת בכותרת וגביע בלוטיים ובתפרחת דביקה. יתכן כי מרוות איג היא זן או אקוטיפ של מרוות ירושלים האופייני לקרקעות עמוקות, אך עד היום לא נמצאו צורות מעבר בין שני הטקסונים. דרוש מחקר שיבדוק אם ובאיזו מידה טקסונים אלה מכליאים, שילווה באנליזה מולקולרית. תוצאות מחקר כזה יוכלו לתמוך באיחוד הטקסונים למין אחד או להפריכו.

שמירת טבע

• מספר הגלילות שבהן הצמח נמצא פחת מ-6 ל-4 ובגלילות שבהן שרד, מספר האתרים פחת בכדי שליש לעומת הידוע בעבר. עיקר ההכחדות המקומיות היה בעמק יזרעאל ובפלשת.
• האוכלוסיות קטנות בדרך כלל; הצמחים מופיעים כבודדים או בעשרות אחדות, ולעתים נדירות בכמה מאות.
• שטחים רבים בית הגידול של שדות ושטחי בור באדמות כבדות ועמוקות הולכים ונעלמים עקב הסבתם לפיתוח חקלאי בשיטות מודרניות ומוליכים להכחדה של אוכלוסיות מרוות איג, כמו גם של צמחים אחרים שאופייניים לבית גידול זה.
• המין אינו מוגן בשמורות טבע, אך זוכה להגנה במסגרת תוכניות הממשק של פארק הטבע ברמת הנדיב (שוורץ-צחור, מידע בעל פה).
• המין מגודל בגני המקלט בציפורי ובחווצ השומר, ובגנים בוטנים
• הצמח אנדמי לישראל והסכנה המקומית היא גם הסכנה העולמית.

שימושים

מרוות איג נוסתה כצמח נוי באמריקה ומופיעה בספרה המפורסם של בטסי קלבש על מרוות נוי (Clebsch, 2003). הצמח מגודל בהצלחה גם בגן הבוטני בגבעת רם ומתברר כי הצמחים משגשגים בממשק השקיה ים-תיכוני (קיץ יבש) אולם נהנים גם מהשקיית קיץ מועטה ובתנאים אלו פורחים פעמיים בשנה.

המלצות למימשק ולשימור

מומלץ להשתמש בצמח זה כצמח גינון לאור הנסיון שנרכש בגן הבוטני בגבעת רם ובעולם ובכך ליצור מאגר צמחים וזרעים גדול. הצמח קל להנבטה, הנבטים מתבססים בקלות ופורחים כבר בשנה השניה לאחר הזריעה.

סיכום ומסקנות

צמח עשבוני רב-שנתי של אדמות כבדות ועמוקות בשטחי בור וחקלאות מסורתית. אנדמי לישראל, נדיר מאד ומספר אתריו נמצא בירידה. צמצום שטחי בית גידול המתאים לו, מהווה איום עיקרי על האוכלוסיות. לצמח פוטנציאל טוב של איקלום וגינון.

ספרות עיקרית

Clebsch, B. 2003. The New Book of Salvias. Timber Press. pp. 113-114.