מַרְווָה רַחֲבַת-גָּבִיעַ

מוגן

Salvia multicaulis Vahl

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
S. pinardii
שם אנגלי
Goblet Sage
שם ערבי
ברדגוש
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
יער ספר הררי והרים במדבר
מערב איראנו-טוראני (מזרח ים-תיכוני)
אתר מרכזי לשימור
חרבת טורה בהרי יהודה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
6.3
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
0 (1)
% אתרים בשמורות
0

צמח רב-שנתי מעוצה בבסיסו שגובהו 22-43 ס"מ; גדל בגושים שרועים בקוטר 40-180 ס"מ הנוצרים כתוצאה מהתפשטות וגטטיבית ע"י קני שורש. בחרמון הצמח כמעט עשבוני, אך הפרטים שגדלו באזור ירושלים ואוכלוסיות אדום ודרום-סיני הן בעלות ענפים מעוצים וצורת גידולם היא כשל בן-שיח. העלה מוארך-אליפסי קטום או דמויי-לב במקצת בבסיסו ובעל פטוטרת ארוכה מגודלו; רוב העלים פשוטים אך יש ולעוקץ העלה שתי תוספות דמויות עלעלים. שפת העלה חרוקה קלות והיא בעל כסות שערות לבידה צפופה יותר בחלק התחתון. התפרחות זקופות ועל-פי רוב אינן מסועפות, בעלות דורים בני 4-6 פרחים, המרוחקים זה מזה; החפים חסרי פטוטרת מלבד התחתונים הדומים בצורתם לעלי הבסיס. הגביע דו-שפתני, שעיר בלוטי,אורכו 10-13 מ"מ בפריחה והוא גדל ומתרחב מאוד בפריה לגודל של 20-25 מ"מ; לרוב רוחבו גדול מאורכו והוא שעיר או קרח באוכלוסיות שונות; צבעו בירושלים ובחרמון סגול, בדרום-סיני, וירקרק ובעבר-הירדן קיימות אוכלוסיות מגוונות בצבעי סגול-ירקרק עד קרם. הפרחים כחולים, בעלי שפה עליונה גדולה וקמורה, החופנת בתוכה את שני האבקנים. אורך הפרח 18-21 מ"מ ואורך צינור הפרח 11 מ"מ. בחרמון ובירושלים הכותרת בולטת רק במעט מהגביע ואילו באוכלוסיית דרום סיני צינור הכותרת בולט והאוגן שלה בהרבה מהגביע. הזרעים מעורים בפרי ויוצרים 2-4 פרודות עגלגלות מבריקות בגודל 2-3 מ"מ; בחרמון הן ניתקות לרוב מהגביע הבשל אך בדרום סיני הגביע הפורה משמש כמפרש להפצתן. הפריחה בירושלים בדרום-סיני - בתחילת חודש אפריל ובחרמון ההררי - במאי.

הצמח גדל כיום בהרי יהודה באתר אחד - חרבת טורה בנחל שורק, שם מצא מנחם אדר 3 פרטים ב-1984 (שמידע ואדר, 1984). אוכלוסיה זו התקיימה עד סוף שנות ה-90 אך בראשית שנות ה-2000 הצמחים לא אותרו וסברו שהאוכלוסייה נכחדה. הצמח אותר במקום מחדש ב-2010.באתר נוסף בסביבת מוצא נמצא שיח בודד ע"י קלרה חן ומרדכי כסלו ב-1962 אך מאז נעלם שם. אוכלוסיות נוספות גדלות בחגורת היער ההררי בחרמון ובגוש הקטרינה בדרום סיני. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בתת סירה בחורש פתוח במדרון גירני בחברת אלון מצוי ואלה מסטיק בהרי-ירושלים; מדרון סלעי גירני ביער ספר הררי בחרמון. על תשתית מגוונת של גרניט, גברו, אבני-חול וסלעי גיר קשים ברחבי הלבנט.

מהבלקן, כרתים, טורקיה, הלבנט, פרס ומזרחה עד הרי אפגניסטן במרכז אסיה. שכיח במקוטע בכל גלילות עבר-הירדן, בגבל-דרוז אך לא נמצא בגולן. בחרמון גדל בריכוזים מקוטעים מרום 1,600 ועד 2,100 מטר.

מרווה רחבת-גביע שייכת לסקציה Hymenosphace, שבמינים הנכללים בה הגביע דמוי משפך גדול במיוחד ופרוש לרווחה כמו פעמון גדול. מרכז הקבוצה הוא בהרים הגבוהים של מזרח טורקיה ובצפון הרי הזגרוס. זוהי תפוצה טרגקנטית אופיינית של קבוצות מינים, שתפוצתן בהרים הגבוהים של המזרח התיכון. הרבה מהמינים הללו מגיע לחגורה ההררית והכרקוצנית של החרמון, וכשבעים טקסונים מקבוצה זו מצויים בהר הגבוה של דרום סיני. האוכלוסיות השרידיות והמקוטעות, שנמצאו בהרי יהודה, מספקות אולי עדות נוספת לכך שלא רחוק בעבר הגיאולוגי (לפני 20,000- 12,000 שנה) היה באזורנו אקלים קר ויותר לח, שבו הביוטה הטרגקנטית, נדדה מהרי הלבנון ומול הלבנון דרומה, דרך הרי שומרון ויהודה, והגיעה עד פסגות הרי הנגב, הרי סיני, ואולי גם לג'בל גללה שבמצרים (שמידע 1980).

  • המין נדיר ביותר בישראל - קיימת אוכלוסייה ידועה אחת בהרי ירושלים. מספר הפרטים המועט חושף את האוכלוסיות לסיכון דמוגרפי ולהכחדה עקב נסיבות אקראיות בבית הגידול. אין מידע על הביולוגיה של הרבייה שלו ועל יכולתו לבסס אוכלוסיות חדשות מתוך יבול הזרעים.
  • הצמח מוגן על פי חוק.
  • המין במובן הרחב של הגדרת הטקסון אינו נמצא בסכנת הכחדה עולמית.

באזור ההר-הגבוה של דרום-סיני הצמח מפורסם בריח עליו ונקרא בשם "מרדגוש" או "מרדקוש"; הבדואים עולים לפסגות ההרים במיוחד כדי לאסוף את עליו ומכינים ממנו "שקיות ריח ניחוח" ותה מרפא מיוחד ; העלווה משמשת כתרופה להצטננות וליחה בגרון.

מומלץ לסקור היטב שוב ת הרי יהודה במטרה לאתר עוד אוכלוסיות של הצמח. במקביל מומלץ לגדל צמחים צזרעים של האוכלוסייה הידועהב גנים בוטניים לצורך השבה, יצירת אוכלוסיות חדשות ושימור גנטי של האוכלוסייה. כמו כן ראוי לשמור ולגדר את האתרים בחרמון הישראלי.שם נמצאו עד כה רק 6 כתמים של מין זה.

עשב רב שנתי בעל פרח אטרקטיבי הגדל כיום באתר אחד בהרי יהודה. גדל גם בחרמון בחרמון ובגוש הקטרינה בדרום סיני. תפוצתו אופיינית לאזורים הרריים במזרח התיכון וככל הנראה מדגימה תפוצה שרידית מתקופת הקרח האחרונה.

פרגוסון, ו., א.שמידע, ה.ווד, ומ.לבנה, 1974. "בין שלגי חרמון". הוצאת רשות שמורות הטבע, עמודים 144. שמידע א. ואדר, מ. 1984 - "מחזיקת הגביע" על מציאת מרווה רחבת-גביע באזור ירושלים. "טבע וארץ", כ"ו:6 עמ' 31-32.