הַרְדּוּפְנִין מְפוּתָּל

Scorzonera tortuosissima Boiss. (1875)

ברשימת המינים שאינם בסיכון. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר. לחץ כאן למעבר לגרסת הספר. בהשתתפות מימי רון


שם נרדף
S.intricata
שם אנגלי
Twisted Viper's-grass
שם ערבי
דוחלוק אל-ג'מל, רובחלה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים שאינם בסיכון

בן-שיח נמוך, מעוצה בבסיסו ומסתעף מאוד. הגבעולים זיגזגיים על פי רוב, מכוסים שערות לבנות צמודות המשוות לגבעולים גוון לבנבן. העלים מעטים ומרוכזים בבסיס הצמח, התחתונים סרגליים נימיים והעליונים קצרים וגלולים לאחור. התפרחות מוארכות וצרות, אורכן 8-12 מ"מ וקוטרן 4-5 מ"מ. עוקץ הקרקפת דק ועדין או אשון ומתעבה בפרייה. עלי המעטפת אפורים, מחודדים בראשם, מכוסים שערות זעירות הדוקות. מספר הפרחים בכל קרקפת קטן (4-9), צבעם צהוב וכולם לשוניים. הפרחים ארוכים מעט מעלי המעטפת. פורח באפריל–מאי. אורך הזרעון 8-11 מ"מ, הוא קרח וצר, צבעו לבן ופניו מחורצים. הציצית שבראש הזרעון ארוכה פי 1.5 מאורך הזרעון, זיפיה רבים, והם אדמדמים, שעירים בחלקם התחתון ומחוספסים בחלקם העליון. השם המדעי של הסוג מציין את הסגולות המיחסות לו נגד הכשת נחשים; ואת דמיונו להרדוף (Scorzo – נחש או שרץ, Nerium – הרדוף). השם העברי "הרדופני" נזכר במשנה (חולין ג', ה') כמאכל לבהמות, ובתלמוד (פסחים ל"ט) כמזון לבני אדם, שכל האוכלו בפסח יוצא ידי חובת אכילת מרור. נראה כי הכוונה היא אכן לסוג הנדון, וכי גם השם העברי נגזר מצמח ההרדוף, עקב הדמיון של גודל התפרחת וצבעה של חלק מהמינים לפרח ההרדוף.

נמצא רק פעם אחת בישראל – בנגב הדרומי ליד הר כרכום ברום 800 מטר על ידי מימי רון בשנת 1996, ככל הנראה מדובר בטעות הגדרה. המין אינו גדל בישראל ולכן בשנת 2020 הוחלט להורידו מרשימת הצמחים בסכנת הכחדה לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

סלעים, סלעי אבן-חול לבנה באדום ובדרום סיני וסלעי גיר בהר כרכום. גדל ברום 800-1350 מטר בהרים במדבר.

צמח אירנו-טורני שתפוצתו מקוטעת: במזרח גדל בהרי פקיסטן, אפגניסטן ואירן, שם הוא שכיח למדי במדרונות סלעיים בהרים רמים יובשניים, הנפוצים מאוד בארצות אלה. באזור תפוצתו המערבי הוא נדיר ביותר ומופיע באדום, הר הנגב ודרום סיני, בכל אחד מהם נמצא רק פעם אחת: בסיני למרגלות הרי התיה ובאדום דרומית לפטרה. בערב הוא נתון ממספר גלילות גם בהרי עסיר, דופר ונג'ד, וכן במזרח ערב בחולות ברום נמוך (Mandville 1990), אך ייתכן שהאוכלוסיות ממרכז ערב ומזרחה שייכות לטקסון אחר.

ההרדופנין הוא סוג גדול בן 150 מינים, הנפוץ בעיקר באזור האירנו-טורני וגם באזור הים-תיכוני. מינים אחדים גדלים באירופה. מרכז התפוצה של הסוג – בהרים הערבתיים של מערב אסיה. הסוג נבדל מסוגים קרובים בעריכה של חפי הקרקפת: הם רעופים בדורים אחדים, בניגוד לסוגים זקן-סב וזקן-תיש, שעלי המעטפת ערוכים בהם בדור אחד. רוב המינים בסוג הם עשבים רב-שנתיים עם שורש מעובה המכיל מיץ חלבי. הבדואים עוקרים שורשים מעובים של מינים מסוימים ומשתמשים בהם למאכל ולרפואה. רק מיני הרדופנין מעטים הם חד-שנתיים או בני-שיח מעוצים. נבלק תאר מאדום זן מיוחד של הרדופנין מפותל – (1925) var.petrana Nabelek, אשר עוקץ הפרח בו צר יותר ולא מתעבה, אך פיינברון לא קבלה עיבוד זה בפלורה פלשתינה (1978).

  • היתה ידועה אוכלוסייה יחידה בישראל, אך מדובר בטעות בהגדרת המין.
  • אינו בסכנת הכחדה עולמית.

מומלץ לערוך סקר יסודי בעונת הפריחה בין הר שגיא להר כרכום ועד באר עדה לאיתור הרדופנין מפותל. 

בן-שיח קטן הגדל בהרים גבוהים במדבר. זוהי דוגמה לצמח של הרים גבוהים ממוצא אירנו-טורני, השכיח בהרי אפגניסטן ואירן, ואשר בלבנט הוא שורד רק בפרטים מעטים בהרים רמים במדבר קיצוני. בישראל ככל הנראה לא גדל מין זה