צורית ארץ-ישראלית
Sedum palaestinum
מבוסס על:
עשב חד-שנתי קטן בגובה 5-10 ס"מ, שגבעוליו זקופים ומסתעפים מבסיסו. העלים בשרניים, גליליים למחצה ואורכם 9-6 מ"מ. הפרחים ערוכים על תפרחות מסועפות, 5-7 על כל סעיף, והם יושבים. אונות הגביע זעירות ומחודדות. עלי הכותרת מפורדים, אורכם 5.5-7 מ"מ והם ארוכים פי שישה ויותר מעלי הגביע, צבעם צהבהב. ולעתים העורק המרכזי מאדים. עלי הכותרת מוארכים דמויי אזמל ובעלי חוד בקצה. מספר האבקנים 10-14. הצופנים דמויי מלבן. עלי השחלה מפורדים כמעט לגמרי ובראשם עמוד עלי קצר. הפרי מורכב ממפוחיות בעלות זרעים מרובים וקטנים. הצמח דומה לצורית אדומה, אך צבע הפרח שלו צהוב.
עד לאחרונה התקשו להבדיל בישראל בין צורית ארץ-ישראלית וצורית חופית בשל צבע עלי הכותרת הצהוב. מתברר, בעקבות ביקור של ד"ר וייצ'סלאב ביאלט (Vyecheslav Byalt), חוקר רוסי המומחה לסוג, כי צורית חופית שייכת לקבוצה נפרדת בה עלי הגביע שווים באורכם לעלי הכותרת ופרודות הפרי מפושקות ובעלות גבננת בגבן. זאת לעומת צורית א"י לה יש עלי גביע זעירים מנוונים בבסיס עלי הכותרת ופרודות זקופות חסרות גבננת.
הפריחה במרס – אפריל.
הצמח נמצא כיום בחמש גלילות: הגליל העליון, הגלבוע השומרון, הרי יהודה ומדבר יהודה. מגלילות אלה קיים תיעוד על תשעה אתרים ולפי הערכה יש בישראל בסך הכל אחד עשר אתרים. בגליל העליון מוכר רק מקרן נפתלי; בגלבוע הוא גדל במדרונות הצפוניים של הרכס בגדעונה ובגבעת חוחית אך נכחד משני אתרים נוספים שם; בשומרון הוא נצפה בחרבת אל חרג'מה ובנטף, יתר האתרים נמצאים בהרי יהודה: נס הרים, תרקומיה, מערת התאומים, נחל הנתיב (על שביל הקיסר) ונחל כרמילה. בגלילה זו נכחד מירושלים. במדבר יהודה הוא ידוע מעין פארה. נאסף ונצפה בעבר בשלוש גלילות נוספות, אך נכחד מהן: בגליל התחתון נעלם מטבעון, כדורי, עילבון, עמיד וסג'רה; בכרמל נכחד מחיפה וזכרון יעקב; בפלשת לא אותר שוב באזור חולדה – קריית גת.
כיסי סלע לחים עם אדמה רדודה בחבל הים-תיכוני ובחגורת הספר.
הסוג צורית שהוא הגדול ביותר במשפחת הטבוריתיים, מונה כ-420 מינים (לפי גישות אחדות 600 מינים, אם כוללים בו גם סוגים קרובים שנחשבים לעתים כנפרדים), רובם באזור הממוזג באזור הים-התיכון, מערב אסיה ומזרחה. כמו במרבית הסוגים במשפחה, העלים סוקולנטיים ותהליך הפוטוסינתזה שלהם הוא באמצעות המטבוליזם של משפחת הטבוריתיים (CAM): במינים אלה קליטת פחמן דו-חמצני בעלים מתרחשת בחושך וקיבועו לסוכרים מתקיים בשעות היום כאשר הפיוניות סגורות. מנגנון זה הוא התאמה לתנאי יובש.
בישראל, כולל החרמון, גדלים עשרה מינים של צורית, כולם בבתי גידול סלעיים, בעיקר בגומות קרקע רדודות ובסדקי סלע. שלושה מינים הם רב-שנתיים – צ. יוונית, צ. גבוהה וצ. צרת-עלים (חרמון). יתר המינים הם חד-שנתיים. לצ. ארץ-ישראלית ולצ. חופית יש פרחים צהבהבים, בעוד שליתר המינים החד-שנתיים פרחים לבנים-ורדרדים. המינים הנפוצים הם צורית חיוורת, צ. ספרדית וצ. אדומה.
מינים רבים של צורית משמשים כצמחי נוי במסלעות ובאוספים של צמחים סוקולנטיים. עלים של מינים אחדים הגדלים באירופה ובמזרח אסיה נאכלים בסלטים.
* מספרי הגלילות והאתרים שבהם צמח זה גדל נמצאים בירידה מתמדת והם הצטמצמו עד למחצית לעומת הידוע בעבר.
* הסיבה לירידה במספר האוכלוסיות לא ברורה, שכן מרבית האתרים מצויים בשטחים פתוחים טבעיים (למעט אולי אתרי ירושלים וחיפה שנעלמו כנראה עקב פיתוח).
* הצמח מוגן בגליל העליון בתחומי גן לאומי קרן נפתלי, ובהרי יהודה בשמורת נחל שורק.
* הצמח אנדמי לישראל וללבנון והסכנה המקומית היא גם הסכנה העולמית.
יש לערוך סקרי חיפוש מדוקדקים בגלילות ההרריות בבתי גידול סלעיים על מנת לקבל תמונת מצב מעודכנת על מין זה, שכן ייתכן שבגלל ממדיו הצנועים הוא אינו זוכה לתשומת לב מספקת וקשה גם לאתרו בגלל נדירותו.
אנדמי לישראל וללבנון.
צמח חד שנתי קטן של כיסי סלע בגלילות ההרריות של ישראל. נדירותו הולכת וגוברת עקב ירידה במספר האתרים הידוע. אנדמי לישראל וללבנון והאיום על קיומו בישראל הוא גם סכנת ההכחדה עולמית.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Palestine Stonecrop |
| שם ערבי | חי אל-עאלם |
| משפחה | טבוריתיים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | ים-תיכונית |
| כורוטיפ | מזרח ים-תיכוני |
| אתר מרכזי לשימור | טרשי גיר באזור נס-הרים ועד מערת התאומים |
| נדירות |
1
3
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
2
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
2
4
|
| המס' האדום |
1
3.7
10
|
| פריפריאליות | 0 |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | פגיע |
