אַגְמִית רַבַּת-שׁוֹרָשִׁים

Spirodela polyrhiza L. Schleiden

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
קוסמופליטי עם העדפה לאזור הטרופי והסוב-טרופי
אתר מרכזי לשימור
שמורת בית-ציידה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (3)
בינונית
% אתרים בשמורות
28.6

צמח זעיר הצף על פני המים, ויוצר לעתים כיסוי רצוף. הנצר של הצמח מכונה "גּוּפעָלֶה" וצורתו כעלה קטן, עבה ושטוח, שקוטרו 6-8 מ"מ. צבעו ארגמני בצידו התחתון. שורשים אחדים יוצאים כלפי מטה מן הגופעלה אל תוך המים. הצמחים גדלים בודדים או בקבוצות. עיקר ריבויו של הצמח הוא וגטטיבי, בדרך של הנצת נצרים חדשים מתוך גומות שבצידי הגופעלה. אלה משתרשים לאחר התנתקותם מצמח האם. הצמח הוא חד-ביתי. הפרחים זעירים, ערוכים בתפרחת עטופה בשני מתחלים, כל תפרחת כוללת שני פרחי זכר ופרח נקבה אחד. הפריחה נדירה מאד. בהגיע העונה הקרה נוצרים באזורים הממוזגים גופעלים יותר מעובים, ירוקים כהים עד חומים וחסרי שורשים, הקרויים "טוריונים". הטוריונים שוקעים לקרקעית ומשמשים כיחידות קיימא, ומהם חלה התחדשות בעונה הבאה. אגמית רבת-שורשים מתפשטת בקלות, אך גם נעלמת במהירות מאתרי גידולה, ולעיתים נוכחותה אפיזודית בלבד.

האגמית גדלה בגולן ובבקעת כנרות. הייתה ידועה בעבר בשרון בשלושה אתרים – בריכת-בטיח, ביצת נחל פולג וליד הכפר הירוק, אך לא נמצאה עוד במישור החוף מאז שנת 1957. בגולן נאספה מספר פעמים בנחל זוויתן, ונצפית באופן קבוע בבקעת בית ציידה – בלגונות משושים (זאכי) ודליות (מג'רסה). נצפתה בגיגית בקיבוץ גונן (עמק החוּלה) בשנת 2004 על-ידי שאול בקרמן. ב-1995 נאספה במעיינות טובא-זנגריא ממערב לירדן ההררי. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

פני המים במקווי-מים מתוקים ובביצות.

מין רחב תפוצה בעולם, הגדל גם בארצות קרובות לישראל: מצריים, סוריה-לבנון, טורקיה וצפון אירן. אין היא מין פריפריאלי בישראל, כי היא גדלה גם במצריים ודרומה במזרח אפריקה.

הסוג אגמית שייך למשפחת עדשת המים, הכוללת סוגים אחדים, שהנצר שלהם הוא בצורת גופעלה הצף על פני המים במקווי-מים מתוקים. הסוג הקרוב הוא עדשת המים. בעבר אף נחשבה אגמית רבת-שורשים כמין בסוג עדשת המים. בסוג אגמית 4 מינים, כולם קוסמופוליטיים.

  • התייבשות מקווי-המים, ירידת מפלס הכנרת, זיהומם והיעלמותם של בתי-הגידול עקב פיתוח – הם הגורמים שצימצמו את מספר האתרים, והם מאיימים על המשך קיומן של האוכלוסיות באתרים ששרדו.
  • האוכלוסיות קטנות מאוד ושרויות בסכנת הכחדה בגלל גודלן הקטן. הקיטוע בין האוכלוסיות הוא מקומי.
  • המין נדיר מאד בארץ, בעולם הוא רחב תפוצה, וככל הנראה אינו בסכנת הכחדה.

בארה"ב מגדלים אגמית בתרביות לצורכי מספוא כתחליף לאספסת. תכולת השומן והחלבון הגבוהות מקנות לעלים ערך תזונתי רב. הצמח משמש גם כאמצעי לטיהור מים, בזכות כושרו הגבוה לספוג חומרים מהמים.

מימשק בלגונות דליות ומשושים להקטנת הסכנה של ירידות מפלסים ושמירה על מים צלולים על ידי מניעת רעיית פרות וג'מוסים בבריכות האגמית; איזרוח מחודש במקווי-מים בשרון – בריכת-יער וביצת-זיתא.

צמח מים צף וזעיר, נדיר מאד בארץ, שרד באתרים ספורים בגולן ובבקעת כנרות ונכחד ממישור החוף. הסיכון העיקרי לקיומו הוא היעלמות מקווי-מים עקב התייבשות או ירידה של מפלסי מים. תפוצתו העולמית נרחבת, ואינו שרוי בסכנת הכחדה בעולם.

ויזל, י. וליפשיץ, נ. (1971). צמחי מים בישראל – צמחים טבולים וטבולים למחצה. הוצאת רשות שמורות הטבע.