אֶשְׁבַּל הַשָּׂדֶה

Stachys arvensis (L.) L. (1763)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Corn Woundwort
שם ערבי
סנבלה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
ים-תיכוני (מערב-אירו-סיבירי)
אתר מרכזי לשימור
אילנות ושמורת הדסים
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (2)
בינונית
% אתרים בשמורות
14.3

צמח חד-שנתי שעיר, שענפיו זקופים או אלכסוניים, גובהו 10-20 ס"מ. הגבעולים והעלים מכוסים בשערות לבנבנות מפושקות ארוכות. העלים התחתונים של הגבעול נישאים על פטוטרת, הם קטנים (1.5-2.5 ס"מ), חרוקים בשפתם וקטועים בבסיסם; העלים העליונים, המלווים את התפרחת, פטוטרתם קצרה יותר או חסרה, צורתם דומה לזו של עלי הבסיס אך הם קטנים יותר. עלים אלה ארוכים בהרבה מהפרחים היושבים בחיקם. הפרחים ערוכים בדורים של 6–4 פרחים בחיקי עלים. דורי הפרחים מרוחקים מאוד זה מזה. אורך הגביע 4-7 מ"מ, שיניו זהות כמעט, אורכן דומה לאורך צינור הגביע. הגביע אשון. הכותרת ורדרדה, צינורה אינו בולט מהגביע. אורך הכותרת 6-8 מ"מ, והיא בולטת אך במעט מהגביע. אורך שפתה העליונה 2 מ"מ. פורח בסוף פברואר ובמשך מרס.

צמח הגדל כיום רק בשרון. מתוך 10 האתרים שהצמח נמצא בהם לפנים אותרו בשנות התשעים של המאה ה-20 רק ארבעה - שמורת הדסים, אילנות מערב ומזרח, הוד השרון. נמצא לאחרונה (2006) בקרבת גדות הירקון ליד צומת מורשה (עמית מנדלסון). אתרים חשובים שאשבל השדה נכחד מהם הם הרצליה, כפר יונה ו"שדות איילון" (כנראה נתיבי איילון של היום). האוכלוסיות בשני האתרים שהצמח נמצא בהם בגלילת פלשת במאה ה-20 (ראשון לציון ופתח-תקווה) נכחדו, וכל המאמצים לאתר מחדש את הצמח באזור נכשלו. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

שולי שדות באדמה כבדה מעורבבת באדמת חמרה, ושטחי בור ומשוכות באדמת חמרה.

נפוץ בעיקר באזור הים-תיכוני, בחלק מאירופה, וחודר (כנראה כפולש ולא באופן טבעי) לאזורים אחרים רחוקים - מצוי כמעט בכל ארצות הים התיכון – מספרד, מרוקו, אלג'יריה, צרפת ואיטליה במערב ועד טורקיה, כרתים ולבנון במזרח. חסר בסוריה ובקפריסין. באוקיינוס האטלנטי גדל באיים הקנריים, האזוריים ובאיי כף-ורדה. חודר כצמח של צידי שדות למרכז אירופה ומערבה, וכן לדרום אמריקה ולדרום אפריקה. מציאותו בארצות וביבשות רחוקות מרמזת על יכולת הפלשנות שלו בתור צמח חד-שנתי שצמיחתו מהירה ויכולתו להטמין בנק-זרעים גדול למשך שנים רבות.

הסוג אשבל הוא סוג גדול מאוד ומגוון, וכלולות בו קבוצות שונות שקשה לאפיין אותן בסימנים מורפולוגיים משותפים. הסוג כולל 300 מינים שמרכז תפוצתם באזורים הממוזגים של העולם הישן והחדש, אך מינים רבים גדלים באוסטרליה, באזורים סובטרופיים ובהרי אפריקה. צורת החיים הנפוצה היא עשבוני רב-שנתי, אך מינים רבים הם חד-שנתיים. הסוג נכלל אמנם במשפחת השפתניים, אולם רק מעט מהמינים משמשים כצמחי תיבול ומרפא. אשבל-השדה שייך לקבוצה של מינים חד-שנתיים בסוג אשבל, ואלה שונים מאוד זה מזה בגודלם ובפרחיהם - באשבל השדה בולט הפרח רק במעט מהגביע, לעומת אשבל מעורק (מין האשבל החד-שנתי השכיח בארצנו) שכותרתו בולטת מאוד, עם צבע ורוד חזק. לשני מינים אלה גבעול המתפצל בבסיסו לענפים אלכסוניים לרוב, בעוד שלשני המינים הנוספים החד-שנתיים של אשבל בארץ, אשבל ערבי ואשבל זהרי, גבעולים זקופים גבוהים ופרחים גדולים בהרבה (אורכם 20-25 מ"מ). בחרמון גדל מין נוסף של אשבל חד-שנתי זעיר-קומה, אשבל ברזילוני, אשר יש החושבים כי הוא קרוב סיסטמטית לאשבל השדה.

  • סיכון עיקרי למין הוא הכחדת בית-הגידול. לצמח זיקה בלעדית בישראל לקרקעות חמרה במישור החוף.
  • יש סיכון הכחדה בגלל מספר אוכלוסיות מועט ביותר ומספר פרטים מועט בכל אוכלוסייה. מספרי הפרטים באוכלוסיות שנסקרו באתרים ששרדו בין 1987 ל-1997 נעים בין פרטים בודדים ל-100 בערך.
  • הצמחים מוגנים רק בשמורת הדסים.
  • יש קיטוע גדול בין האתרים, עם בינוי רב ביניהם, שאינו מאפשר החלפת גנים.
  • אינו בסיכון עולמי.

מומלץ לנטר שתי אוכלוסיות תוך שיקום ושימור (מצריך ממשק של הפרעה מתונה קבועה).

צמח חד-שנתי נדיר ביותר של שולי שדות בקרקעות חמרה במישור החוף. הבינוי והפיתוח במישור החוף גרמו להכחדת אוכלוסיות באתרים שהיה בהם בעבר. האוכלוסיות בשרון הן הקצה הדרומי של תפוצתו העולמית של המין באגן המזרחי של הים התיכון (צמח פריפריאלי צפוני). אשבל השדה הוא דוגמא לקבוצת צמחים קלציפוביים המוגבלים למישור החוף, הקשורים לקרקעות חוליות, הנמצאים בסכנת הכחדה בישראל בגלל היעלמות בית-הגידול, אך באירופה ובארצות הים התיכון הם שכיחים למדי ולא נשקפת סכנה לקיומם.