אֶשׁבַּל נִמְרוֹד

Stachys paneiana Mout.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
אשבל הבניאס
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
נחל גובתא
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
5.3
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
% אתרים בשמורות
0

בן-שיח בגובה 20-50 ס"מ שכולו מכוסה במעטה לבד כסוף-מלבין. הענפים-גבעולים רבים, זקופים או מעוקמים כלפי מעלה. העלים נגדיים, ביצניים, לעיתים לבובים במקצת בבסיס, עם עירוק בולט בצד התחתון, חרוקים (בעלי שיניים קטנות ומעוגלות בשוליים). החפים המלווים את הפרחים דמויי עלים, קטנים יותר ופחות משוננים. הפרחים ערוכים בדורים מדומים ודלילים למדי לאורך חלקו העליון של הגבעול, בכל דור 2-4 ויותר פרחים. החפיות המלוות את הפרחים קטנות מאד או חסרות. הגביע צינורי-פעמוני, לביד, אורכו 5-6 מ"מ ויותר בשלב הפרי; אורך שיני הגביע עד כמחצית מאורך הגביע. הכותרת ורודה, דו-שפתנית, בולטת מהגביע באופן ניכר; שפת הכותרת העליונה מעוגלת ותמימה, ושעירה; השפה התחתונה מחולקת לשלוש אונות, המרכזית רחבה מהצדדיות ולעיתים קרובות בעלת דגם ורוד כהה לא ברור. הפריחה בחודשים מאי-יולי (אוגוסט).

הצמח גדל רק בחרמון הנמוך באתר אחד בנחל גובתא. בפלורה של סוריה ולבנון מציין מוטרד שהצמח נמצא לראשונה ב-30.5.1955 בבניאס. בחיפושינו באזור הבניאס לא איתרנו אותו, אולם האתר בנחל גובתא נמצא במרחק של פחות משני קילומטרים מעל הבניאס. ייתכן כי המקום צוין על ידי מוטרד כ"בניאס", אך ישנה גם אפשרות שפרטים בודדים מהאוכלוסייה הגדולה בנחל גובתא נבטו במורד הנחל באזור הבניאס, שדווקא מהם תואר הצמח, אולם לא הצליחו לקיים אוכלוסייה בת-קיימא ונעלמו. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מצוקים ומדרונות סלעיים תלולים הסמוכים אליהם.

צמח אנדמי לנחל גובתא.

הסוג אשבל הוא סוג גדול מאוד ומגוון בעל קבוצות שקשה לאחד אותן בסימנים מורפולוגיים משותפים. הסוג כולל 300 מינים שמרכז תפוצתם באזורים הממוזגים של העולם הישן והחדש, אך יש ג ם מינים רבים הגדלים באוסטרליה, באזורים הסובטרופיים ובהרי אפריקה. צורת החיים הנפוצה היא עשבוני רב-שנתי ויש גם מינים רבים חד-שנתיים. על אף שהסוג נכלל במשפחת השפתניים רק מעט מהמינים משמשים כצמחי תיבול ומרפא. אשבל נמרוד תואר פורמלית על ידי מוטרד ב-1973 והוא שונה באופן מובהק משאר מיני האשבל באזורנו בכסות הלבידה הכמעט לבנה המכסה את כל הצמח. בארץ נפוצים עוד כמה בני-שיח לבידים מהסוג אשבל, הגדלים במעונות יבשים: אשבל ארץ-ישראלי אופייני לאזורים היובשניים והחמים של החבל הים-תיכוני ומאופיין בעלים וחפים מחודדים; אשבל מצרי דומה לאשבל א"י, אך זהו צמח מדברי בעל עלים וחפים צרים-אליפטיים. על המינים הלבדניים הגדלים במעונות לחים ראו א. ארך-שיבולת בכרך א'. אשבל כרתי נפוץ מאד בחבל הים-תיכוני הררי בארץ (כולל נחל גובתא), אולם הוא לא מלבין ומאופיין בגבעולים זקופים גבוהים ובעלים וחפים צרים-מוארכים.

הצמח גדל בארץ ובעולם באתר יחיד. ככל הידוע האוכלוסייה שומרת על יציבות מאז שהתגלתה בשנות ה-50 של המאה ה-20. הנגישות אל האוכלוסייה קשה בגלל בית הגידול המצוקי, והאתר מצוי בתחומי שמורת חרמון כך שלכאורה לא נשקף איום מיידי על האוכלוסייה, אך מאחר שמדובר באתר יחיד בעולם (!) יש להקדיש לו מאמץ הגנה מקומי.

מומלץ לנטר את האוכלוסייה הידועה ולמנוע כל פגיעה מצד מטיילים. כמו כן מומלץ לאסוף זרעים וייחורי חורף על מנת לגבות את האוכלוסייה היחידה בגני מקלט.

בן שיח נדיר ביותר ואנדמי לאתר יחיד בנחל גובתא במורדות החרמון, שיש לו מספר אדום גבוה ועדיפות שימור עליונה.