אשבל זהרי
Stachys zoharyana
מבוסס על:
צמח חד-שנתי זקוף שגובהו 20-35 ס"מ וצבעו ירוק. הגבעול המרכזי מרובע ומתפצל לענפים מאונכים קרוב לבסיסו. כל הצמח מכוסה כסות שערות דלילות, ארוכות ומפושקות. בנוסף מכוסה הצמח בשערות בלוטיות הקצרות מהשערות הלבנות הפשוטות. עלי הבסיס והגבעול נישאים על פטוטרות ברורות; הפרחים ערוכים בדורים רחוקים זה מזה בחיק זוג עלים נגדיים, בכל דור 4-6 פרחים. לפרחים צמודות חפיות באורך 7-10 מ"מ. הגביע דמוי צינור עד פעמון, חמש שיניו זהות, אורכן כאורך צינור הגביע. אורך הגביע הכולל 11-14 מ"מ, והוא נעשה אשון עם ההבשלה. הכותרת דו-שפתנית, ורודה, אורכה 18 מ"מ והיא אינה בולטת הרבה מהגביע. זאת לעומת המין הקרוב מאוד – אשבל ערבי – שאורך כותרתו 22 מ"מ, והיא בולטת מהגביע. עלי התפרחת באשבל ערבי רחבים מאוד בבסיסם לעומת אלה של אשבל זוהרי.
בעבר היה נפוץ בארבע גלילות - הרי-יהודה (נמצא פעם יחידה בירושלים), רמות מנשה (רגבים), שרון (נחל תנינים), כרמל (עין-הוד ודליית אל-כרמל) – מכל הגלילות הללו נכחד הצמח ולא הצלחנו למצאו בסקר המינים הנדירים של שנות ה-90. כיום גדל הצמח בשתי גלילות בלבד - בשני אתרים בגליל התחתון (ליד מעלה צביה, ליד רקפת) ובאתר בודד במערב הגליל-העליון- יער אחיהוד, שם המין בקושי שורד. בעבר היתה תצפית גם מנחל שעל, ככל הנראה טעות בזיהוי..
שולי שדות וקרקעות כבדות.
על הסוג – ראה אשבל השדה. אשבל זוהרי דומה מאוד לאשבל ערבי. ההבדל העיקרי בין שני המינים הוא שלאשבל זוהרי יש חפיות גדולות המלוות את הפרחים, ואילו לאשבל ערבי אין חפיות. קיום חפיות או חסרונן הוא סימן דיאגנוסטי חשוב בצמחי השפתניים בכלל ובסוג אשבל בפרט. לכן שמח אלכסנדר אייג לתאר את הצמח החדש שמצא מיכאל זהרי באזור בנימינה כמין חדש למדע וקראו על שמו. א. זוהרי הוא צמח נמוך יותר ובעל כותרת קטנה יותר מאשר א. ערבי. מא. השדה הוא נבדל בשעירות בלוטית על הגבעולים, בצבע כותר ורוד ארגמן ובקיום חפיות בבסיס הפרחים. על פי אבי שמידע, בסקר הצמחים הנדירים בשנות ה-90 של המאה ה-20 נמצאו בגליל התחתון אוכלוסיות המראות תכונות ביניים בין שני המינים- לפי מידע זה נכתב כי יתכן ואשבל זוהרי איננו עצמאי אלא זן של אשבל ערבי. כיום ישנה הסכמה בקרב הבוטנאים כי זהו מין נפרד ללא צורות מעבר.
צמח נדיר ביותר, אשר אוכלוסיותיו גדלות בשולי שדות ואדמות כבדות, כנראה רק בעיבוד מסורתי ללא ריסוסים כבדים וחריש עמוק.
* הצמח בלעדי לבית-גידול של אדמה כבדה.
* האוכלוסיות מקוטעות, הקיטוע נובע מבית-הגידול המקוטע של אדמות סחף בהרים.
* רוב האתרים סמוכים למקומות יישוב ולשדות חקלאיים הנתונים בסבירות גבוהה לפיתוח.
* אף אתר איננו נמצא בשמורת טבע.
מומלץ להכריז על אתר מסוים הכולל אדמת עמק עמוקה אופיינית כשמורת טבע, ובו לאכלס ולנטר אוכלוסייה של אשבל זוהרי. מומלץ לאתר שמורה באזור מולדת–שדה-אילן ובאזור רגבים ברמות מנשה (שם המין נכחד בינתיים).
אנדמי בעולם רק לישראל.
אחד הצמחים "האדומים" ביותר בישראל - גם צמח אנדמי, גם בית-גידולו נהרס במהירות, גם אטרקטיבי מעט לקטיפה, וגם קצב ההכחדה שלו באתרים שהיו ידועים מהמאה הקודמת הוא מהגבוהים מבין צמחי ישראל - הצמח שרד רק בשתיים מתוך שש גלילות שגדל בהן בשנות החמישים של המאה ה-20.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Zohary's Woundwort |
| שם ערבי | גרטום ערבי |
| משפחה | שפתניים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | ים-תיכונית |
| כורוטיפ | מזרח ים-תיכוני |
| אתר מרכזי לשימור | יער אחיהוד או שדה אילן |
| נדירות |
1
4
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
3
4
|
| אטרקטיביות |
0
1
4
|
| אנדמיות |
0
4
4
|
| המס' האדום |
1
6.8
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | סכנת הכחדה חמורה |
