אוּכָּם אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִי

Suaeda palaestina Eig et Zohary (1945)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Palestine Sea-blite
שם ערבי
סוואיידה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
צומת קליה (משם תואר המין לראשונה !)
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (4)
גבוהה
% אתרים בשמורות
19.1

בן-שיח נמוך, סבוך וצפוף ממשפחת הסלקיים, אשר תואר לראשונה למדע ממְלֵחוֹת קליה והוא אנדמי לישראל וסביבתה (ירדן וסיני). גובהו 20-60 ס"מ ועליו בשרניים דמויי נקניקיות מאונקלות. צבע העלים לרוב סגול אדמדם (בתנאי עקה) או ירוק כהה. חתך העלה עגול ואינו שטוח. הפרחים מפוזרים בין העלים העליונים ולא מרוכזים בראשי הענפים (כמו באוכם שיחני). פורח כל חודשי האביב והקיץ, אולם חלק גדול מהאוכלוסייה אינו פורח במשך שנים אחדות.

גדל בדרום הארץ ובבקעה: בבקעה – מהג'יפטליק דרומה עד החוף הצפוני של ים-המלח, שם נמצאות האוכלוסיות הגדולות ביותר ומשם תואר המין למדע. ביתר חופי ים המלח ובמדבר יהודה הוא נדיר מאוד (חרבת מזין) וגדל לרוב כבודד. זהרי אשר תאר את המין למדע נותן אותו גם ממלחת סדום, שפך זוהר וקליה (זהרי, 1980). כל המאמצים לחזור ולמצאו במלחת הכיכר ובשפך זהר העלו חרס. בנגב הוא גדל בהר הנגב ובנגב המערבי, במחשופי קירטון תלולים, שם הוא נדיר מאוד אך באשר נמצא הוא שולט בכתמים. במְלֵחוֹת מרכז הבקעה (ביצת מלחה, מלחת אל-אחמר ומלחת עוג'ה) גדלה אוכלוסייה גדולה ויפה של אוכם הקרובה לאוכם ארץ-ישראלי, אך שונה מהטיפוס האופייני של מין זה. הצמחים גדלים כאן בצורת גושים שיחניים צפופים וכדוריים בגובה 60-80 ס"מ, תופעה שאינה מוכרת במקומות אחרים.רוב העלים מחודדים, תכונה אופיינית לאוכם ארץ-ישראלי אך חלק מהעלים שטוחים, תכונה אופיינית לאוכם אמיתי. יתכן שזוהי אוכלוסיית מעבר בין אוכם אמיתי לאוכם ארץ-ישראלי. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מְלֵחוֹת על גבי חוואר הלשון בבקעה ומדרונות קירטוניים חשופים במדבר. נפוץ יחד עם שנהבית הרוזמרין בחווארים עשירים בגבס שבין עין חגלה לחוף קליה בים המלח.

אנדמי לארץ ישראל, סיני וירדן. הנתון מירדן מתבסס על דנין (Danin 2004). בספרות ניתן מין זה גם מדרום עירק וממזרח האי כרתים בקרבת חוף הים, אולם נתונים אלה מוטלים בספק, כי קשה להגדיר מין זה ולהבדילו מאוכם אמיתי, הגדל בחופי הים התיכון.

בסוג אוכם 110 מינים בכל רחבי כדור הארץ הגדלים במְלֵחוֹת, בחופים ובמדבריות. לכל המינים אופיינייים עלים בשרניים דמויי נקניקיות. בארץ גדלים 8 מינים (מין נוסף, אוכם הגינות הוא אפיזודי), שניים מהם חד-שנתיים ושישה הם בני שיח. המינים הדומים בצורתם לאוכם ארץ-ישראלי הם אוכם אמיתי ואוכם תולעני. בעוד שלאוכם תולעני אופייניים עלים שמנים קצרים דמויי עדשה, לעיתים כדוריים בצורתם, הרי שבאוכם אמיתי חלק מהעלים שטוחים בחתך רוחב. בתנאי עקה לובשים העלים של כל המינים גוון סגול-אדמדם, וקשה להבדיל ביניהם. אוכם תולעני ידוע רק מהערבה, אוכם אמיתי מופיע במְלֵחוֹת החוף אך גדל גם במְלֵחוֹת הבקעה (שמורת מלחה), עין-עבדת ובקציעות. קשה מאד להבדיל בין המינים הללו בשדה, ותצפיות רבות כנראה שגויות ויתכן שגם ייבושי עשבייה מוגדרים בשוגג.

  • פיתוח שטחי מְלֵחָה בבקעת הירדן התחתונה והסבתם לחקלאות מביאים לאובדן בית-הגידול ולהכחדת האוכלוסיות. לאחרונה הוכחדו אוכלוסיות רבות עשירות ביותר, בעקבות הפיתוח הפלשתיני באזור הגן-הבוטני של יריחו ובעקבות העתקת יישוב בית הערבה. גם קיבוץ קליה הרחיב את שטחיו החקלאיים לכוון צומת קליה בדיוק היכן שתואר המין לראשונה למדע.
  • המרחק מערבות יריחו ועוג'ה עד לאיזור קליה אינו גדול, ויש כנראה חילוף גנים ביניהם אולם האוכלוסיות בנגב ובמדבר יהודה מכילות פרטים בודדים ומרוחקות זו מזו.
  • מחוץ לישראל גדל המין רק בסיני (נדיר ביותר) ובירדן (דנין, 2004), וגם שם הצמח נדיר ביותר וייתכן שהוא שרוי בסכנה.
  • מוגן רק בשמורות ביצת-מלחה ובשמורת נחל תאצה, שם מצויות אוכלוסיות גדולות בנות מאות פרטים.

בית-הגידול הולך ונהרס בקצב מואץ בעקבות פיתוח השטחים על-ידי התושבים המקומיים במזרח יריחו, קליה, בית הערבה, ובכביש עוקף יריחו. מומלץ לאתר באזור זה, שהוא "כור מחצבתו" של האוכם הארץ-ישראלי, שלושה שטחים לשימור, ולערוך בהם ניטור דמוגראפי של האוכלוסייה. עדיפות ראשונה נתונה לאזור צומת קליה, שם הרסו שטחי החקלאות ובנין המועצה חלק חשוב של המְלֵחָה. מומלץ לנסות לשקם את האזור ממזרח לכביש, שנותרו בו עדיין שטחים טבעיים של בית-גידולו של האוכם.

מין תת-אנדמי שתואר מערבות יריחו בישראל. גדל במְלֵחוֹת במדבר. אנדמי לבקע, לנגב, לסיני ולמואב, אך רוב האוכלוסיות גדלות בארץ. בתי-גידולו האופייניים – שקעים ומְלֵחוֹת יובשניות בחוואר הלשון מאזור יריחו ועד הג'יפטליק – הולכים ונהרסים בעקבות הפיתוח באזור. יש חשיבות עליונה להקצאת שמורה לשימורו לפני הכחדת בית-גידולו. חשיבות השימור נובעת בראש ובראשונה מהיותו מין תת-אנדמי שרוב אוכלוסיותיו מוגבלות לארץ.

Eig,A. 1945, Palaestine Jour. Botany, Jerusalem series,3,126.