בֶּן-חַרְצִית נֶגְבִּי

Tanacetum negevensis Sp. nova

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
Pyrethrum
שם אנגלי
Negev Feverfew
שם ערבי
מיר (א-נגב)
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אנדמי (סהרו-ערבי)
אתר מרכזי לשימור
ראש נחל אלות ונחל אשחרים
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
גבוהה
% אתרים בשמורות
100.0

בן-שיח מעוצה שגובהו מגיע ל-40-60 ס"מ. חזות הצמח מאפירה בשל שעירות עדינה בכל אבריו. העלה גזור פעמיים לאונות מעוגלות קטנטנות, מדיף ריח חריף ונעים. קרקפות הפריחה נישאות על גבעולים ארוכים, חסרי עלים ברוב אורכם. בכל גבעול-פריחה (2) 3-5 (7) קרקפות, היוצרות מבנה דמוי סוכך מעין חנוכייה דלילה. חפי המעטפת רעופים, עם קרום שקוף קצר; גבם מכוסה שערות רכות צפופות. קוטר הקרקפת 7 מ"מ, צורתה חצי כדורית. בהיקפה פרחים לשוניים עלייניים מעטים, פרחי המרכז דו-מיניים. כל הפרחים צהובים. הזרעונים זעירים (1-2 מ"מ) דמויי פריזמה, מצולעים. הם נושאים נזר קצר בראשם, ואין להם ציצית כלל, והם מתפזרים ליד צמח האם.

גדל בארץ רק בגלילה אחת - הר הנגב, ושם בתחום מצומצם שאורכו 9 ק"מ ורוחבו 2-5 ק"מ, בין נחל עקרב ונחל ניצנה במערב לבין נחל אשחרים ונחל חורשה במזרח. אתרים נוספים בתוך המקטע - נחל ניצנה עליון, בורות לוץ, נחל אלות, הר רמון ומעבר ערוד. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גדל בכיסי קרקע בין סלעים, למרגלות משטחי סלע, ובמצוקי מדרגות גיריים, לרוב במפנה צפוני מעל רום של 850 מטר.

אנדמי לישראל. ייתכן שחלק מאוכלוסיות הבן-חרצית באדום (בהרי עקבה וברכס א-שארה) שייכות למין בן-חרצית נגבי. קרוב לוודאי שהפרטים של בן-חרצית ברכס יעלק בצפון סיני שייכים למין בן-חרצית נגבי, לעומת שאר הרי מרכז סיני ודרומה, שגדל בהם בן-חרצית גזור.

סוג גדול בן 150 מינים, הנפוץ בחלק הצפוני של העולם הממוזג בעולם הישן וגם בעולם החדש. מרכז תפוצת המינים משתרע באזור האירו-סיבירי ובאזור האירנו-טורני. מינים אחדים גדלים בהרי מזרח-אפריקה. מגדלים מינים אחדים בתרבות כצמחי נוי וכצמחים ארומטיים. ממינים אחדים מפיקים תכשירים רפואיים וחומרים אנטי בקטריאליים וחומרי הדברה (הפליט המפורסם). בעבר השתמשו בישראל במין אחר מסוג זה כדי ליצור חומר שירחיק זבובים ויתושים. המין הקרוב לבן-חרצית נגבי הוא בן-חרצית גזור, הגדל במרומי דרום-סיני וכן בהרי אדום. מין קרוב נוסף, בן-חרצית צפוף גדל ברום הר החרמון. כמו כן נפוץ בחרמון גם בן-חרצית דק-העלה. בן-חרצית נגבי נבדל מבן-חרצית גזור בכך שיש בהיקף קרקפתו פרחים לשוניים, ובתפרחתו שהיא דמוית סוכך, לעומת 1-3 תפרחות מפושקות בגבעול בבן-חרצית גזור. בן-חרצית נגבי הוא צמח הגדל כיום באזור ערבתי רם, שמסביבו משתרעת צמחייה מדברית אופיינית. קרוביו אינם שוכנים במדבר אלא בהרים גבוהים של האזור האירנו-טורני. אפשר לשער כי הצמח הוא שריד מתקופה גשומה יותר, שהייתה כנראה בסוף תקופת הפלייסטוקן לפני 10,000-15,000 שנה. בהר הנגב גדלים עוד מינים ערבתיים רבים בני הרים גבוהים, שזה להם המקום היחיד בארץ שהם גדלים בו. משערים שאזור סיני והנגב היה בעבר גשום יותר, והצומח הערבתי הרם שלט שם. עם התייבשות האקלים הצטמצמה הצמחייה לראשי ההרים, רובה נכחד ובמיעוטה חלה התמיינות ונוצרו מינים אנדמיים המיוחדים להר הנגב. תהליך כזה עבר על בן-חרצית נגבי, שנוצר כנראה מבן-חרצית גזור, ועל מינים אנדמיים נוספים הגדלים רק בהר הנגב--– כלך דנין, בופונית הרמון, שקד הרמון ואזובית הרמון. הסוג בן-חרצית קרוב לסוג חרצית, וקרוב גם לסוג הגדול קחוון. בן-חרצית נבדל מקחוון בכך שאין לו מוצים על פני מצעית הקרקפת, ועל כן אינו יכול לאחוז בזרעים הבשלים זמן רב. כמו כן כל מיני בן-חרצית הם ארומטיים, ורק חלק ממיני הקחוון מדיפים ריח.

  • המין ידוע רק מעשרה אתרים, הנמצאים כולם במקטע אחד. המרחק בין אתרים הוא 0.5-3 ק"מ.
  • כל האוכלוסיות הידועות לנו קטנות, מונות מפרטים בודדים ועד עשרות צמחים.
  • כל האוכלוסיות כלולות בתחום שמורת הר הנגב, אך יש בשטח פעילות צבא ענפה.

עלי הצמח מדיפים ריח חזק, טוב לחיטוי בגדים וארונות. הבדואים משתמשים בעלים לריפוי מחלות מעיים, לשחרור מעוויתות ולהרפייה, עובדה ההופכת את הצמח פגיע לקטיף מסיבי. לפי שעה אין עדות לקטיף מעין זה מישראל, מירדן ומסיני.

לנטר שתי אוכלוסיות נבחרות, בשני בתי-גידול שונים –סלעים (ראש אלות) ומדרון סלעי (נחל אילונים). יש לבדוק את פעילות צה"ל באזור ולדאוג שאיננה פוגעת באוכלוסיות הרגישות.

בן-שיח מעוצה שגובהו 50 ס"מ, עליו גזורים, ארומטיים מאוד, וקרקפותיו צהובות. גדל בארץ רק במרומי הר הנגב. מין אנדמי לישראל, הגדל רק באתרים מעטים, כולם במקטע אחד, הנמצא אומנם בשמורת טבע אך יש להשגיח עליו בשל חשיבותו הביוגיאוגרפית.