גַּעֲדַת הַבִּיצּוֹת

Teucrium scordium T. scordioides

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
ים-תיכוני, אירנו-טורני (אירו-סיבירי)
אתר מרכזי לשימור
אחו בנימינה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
6 (7)
בינונית
% אתרים בשמורות
28.6

צמח עשבוני רב-שנתי, המתנשא לגובה של 40-90 ס"מ. הגבעולים והעלים מכוסים שערות רכות, לבנות, המשוות לצמח גוון משיי לבן. העלים רכים, בסיסם דמויי לב או מעוגל ושפתם חרוקה עם אונות קטנות אחידות. העלה דמוי ביצה עד אליפסה, אורכו 1.4-3.5 ס"מ. העלים המלווים את התפרחת קטנים אך במעט מהעלים התחתונים. דורי הפרחים קרובים זה לזה אך לא מחוברים לשיבולת.כל דור נושא 2-4 פרחים ורודים עם עוקצים קצרים. הגביע צמיר, פעמוני, נפוח בבסיס, אורכו 3 מ"מ. שיני הגביע אזמלניות, חדות, אורכן כחצי מאורך צינור הגביע. הכותרת ורודה, ארוכה פי שניים מהגביע או יותר (10-15 מ"מ). השפה העליונה של הכותרת מנוונת. האבקנים בולטים מעט מהכותרת. פורח בקיץ מאמצע יוני ועד אמצע ספטמבר, ובמשך חודש נוסף נותרת פריחה מועטה.

המין גדל כיום בשש גלילות: עמק החוּלה, בקעת כנרות, עמק עכו, חוף הכרמל, השרון ופלשת. בעבר גדל גם בעמק יזרעאל ובגליל התחתון. בסקר המינים הנדירים לא אותרה הגעדה בגלילות אלה, וקרוב לוודאי שנכחדה שם. הנתון על הימצאה בגליל העליון נובע מאיסוף מכפר-גלעדי, אשר נכון יותר לשייכו גיאוגרפית לעמק החוּלה. בפלשת היא ידועה היום רק משמורת עינות גבתון. מנחל שורק (רובין) ומבית-חנן היא נכחדה לפני שישים שנה. ב-1949 נאספה גם בניר-עם, בגבל פלשת והנגב הצפוני. רק בגלילות עמק החוּלה המין שכיח יותר, מבחינת מספר אתרים (יותר משני אתרים בגלילה). לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

גדל בביצות, גדות נחלים ובמיוחד בתעלות מים ובשולי בריכות מים. הצמח רגיש מאוד לזיהום מקווי מים, ומהווה אינדיקציה מצוינת לאיכות המים וכמותם בבית-הגידול.

נפוץ על פני אזורים נרחבים באירו-אסיה בחצי הכדור הצפוני: סביב כל מדינות הים התיכון למעט לוב ומצריים; חודר לאירופה במערב במדינות האוקיינוס האטלנטי. במזרח התיכון הוא גדל בכל המדינות הצפוניות-– סוריה, לבנון טורקיה, עירק ואירן, וכן בקווקז בחופי הים השחור ועד למרכז אסיה.

על הסוג – ראה געדה זעירת-פרחים.

  • מאז שנות החמישים של המאה ה-20, עם ייבוש מקווי המים הטבעיים, נעשה מין זה נדיר ביותר. הוא נכחד ברוב האתרים במישור החוף, בגליל התחתון ובעמק-יזרעאל. כיום ידועות אוכלוסיות גדולות באזור שמורת עינות נוחיילה (בצפון עמק החוּלה) ובאחו בנימינה (צפון השרון).
  • בעבר (לפני חמישים שנה ויותר) נרשמו לפחות 31 אתרים שונים וכיום שרדו רק 14. גם מספר הגלילות בעבר לעומת ההווה מורה על צמצום בתפוצה והכחדה.
  • האוכלוסייה הגדולה ביותר במישור החוף שרדה באחו בנימינה (200-1000 פרטים בשנת 1996) ולכן מומלץ שיהיה שם האתר המרכזי לשימור.

מומלץ לערוך סקר יסודי בבקעת כנרות ובעמק החוּלה ולמצוא אתרים של הגעדה ולאמוד את גודל האוכלוסיות. מומלץ לנטר את אוכלוסיית אחו בנימינה ולהגדיל את אוכלוסיית נחל תנינים על ידי שיקום בית-גידול מתאים לגעדה, דחיקת צמחים אחדים ומימשק רעייה מתאים.

צמח רב-שנתי הגדל אך ורק במקווי מים. געדת-הביצות היא צמח פריפריאלי צפוני בארץ, והאתרים הדרומיים ביותר מגיעים לאזור רמלה–גדרה. הצמח היה בעבר שכיח למדי במקווי מים, אך כיום הפך לנדיר יחסית בגלל הפגיעוּת הרבה בבית-הגידול. קצב הכחדת האוכלוסיות בשישים השנים האחרונות גדול מאוד, ולכן קיבל את ערך הפגיעוּת המרבית. געדת-הביצות משמשת אינדיקטור טוב לגורלם של מקווי-מים נקיים וצלולים באזור הים-תיכוני בישראל: לפנים היא הייתה מין שכיח (מ.זהרי, בע"פ) ברוב מקווי המים במישור החוף, בעמקי הגליל ובעמק-הירדן. בעקבות הרס מקווי-המים, שאיבה, ייבוש המעיינות וזיהום הנחלים היא הפכה לצמח באיום.