וָלֶרְיָנִית הַקָּרִין

Valerianella carinata Loisel. (1810)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
וָלֶרְיָנִית הַקְּרִינִים
שם אנגלי
Keel-fruited Corn Salad
שם ערבי
סומנה זאורקייה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אירו-סיבירי, ים-תיכוני ומערב-אירנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
שמורת הר מירון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.2
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
גבוהה
% אתרים בשמורות
0

צמח עשבוני חד-שנתי זקוף או רפה שגובהו 30-50 ס"מ. הגבעול קרח, מחוספס מעט בחלקו התחתון לאורך עורקיו, מתפצל דו-בדית בחלקיו העליונים. העלים ביציים רחבים, משוננים קלות קרוב לבסיסם. התפרחת צפופה, עם מעטפת חפים גדולים, החופנים את הפרחים והפירות. הפרחים לבנים עד ורדרדים. אורך הפרי 1.5-2 מ"מ והוא קרח, חסר שיניים, מוארך, עם ארבע מקצועות. צורתו כשל סירה – שתי המגורות הצדדיות עקרות, כפופות כלפי פנים ויוצרות מעין שקע, בעוד המגורה האמצעית בולטת לאורך גב הפרי כקרין של סירה וממנה בולטת שן זעירה. המין ניכר בפירותיו המיוחדים חסרי השיניים ובגבעולו הדק והרפוי בעת הפריחה. בשדה מבחינים בנקל בתכונת ה"רפיון" וההשתרעות של הגבעולים הדקים עם הבשלת הפרי. קשה להבחין בתכונה זו בגליון העשבייה. בפלורה של קפריסין (Meikle, 1966-1984) מצויינת תכונה זו בפירוש. בנופו, בעלים הרחבים ובגודל הפרי דומה הצמח לוולריינית מזרחית, אשר גבעולה זקוף ופריה עם שיניים קצרות, אך עוקצי תפרחותיה מעובים. התואר המדעי של המין והעברי מציינים את פרודות הפרי המוקשות-דוקרניות, המאפיינות מין זה במיוחד. פורח בסוף אפריל.

גדל בשתי גלילות – גליל עליון וצפון הגולן. בגולן נמצא רק פעם אחת ביער אודם בשנת 1992. בגליל גדל כיום רק בהר פועה, שם נמצא ב-1992. נמצא בעבר, בין 1926 ל-1942, ארבע פעמים בגוש הר מירון ( סאסא, עין ג'וזי, נחל עפאים ובית-ג'ן), אך כל מאמצי סקר המינים הנדירים לאתרו עלו בתוהו. בחרמון נמצא פעמים ספורות בגבול בין חגורת החורש לחגורת היער ההררי ברום 1300-1500, והוא נדיר ביותר גם שם. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בתה וקרחות בחורש במדרונות אבניים ומוצלים בהרים מעל רום 500 מטר בתחום משקעים מעל 600 מ"מ. בטורקיה גדל המין בצידי דרך באזורים אבניים, מדרונות יער הררי פתוח ושטחים עשבוניים.

המין נפוץ בתחום רחב של אירופה ואסיה. תפוצתו משתרעת באזור האירו-סיבירי (עד צפון אוקראינה), באזור הים-תיכוני (כולל צפון אפריקה) ובמערב האזור האירנו-טורני (עד טרנס-קווקז, אירן ועירק). גדל בקפריסין, בסוריה ובלבנון, אך אינו גדל בירדן.

הסוג ולריינית מונה כ-80 מינים חד-שנתיים שפרחיהם ורדרדים. עיקר תפוצתם באזורים הים-תיכוני והאירנו-טורני. הגדרת מיני הסוג קשה ומצריכה זיהוי בשלב הקצר שבו נושא הצמח פרי מפותח ובשל.

  • מספר האתרים בגליל קטן כיום מאשר בעבר. הסיבה לעובדה שהצמח לא אותר עוד ב-50 השנים האחרונות – אינה ברורה.
  • יש סכנה לפגיעה בצמחים באתרים בגליל בגלל עבודות עפר, נטיעות ורעייה. האתרים רחוקים ממקומות יישוב, אך נמצאים בקרבת דרכי עפר עבירות המאפשרות נגישות רבה, ולאור אלה הרגישות לפיתוח היא בינונית.
  • מספר הפרטים בשני האתרים הקיימים זעום ביותר: 1-5 פרטים.
  • מוגן בשמורות יער ברעם ויער אודם.

מומלץ להכריז על שני ערוצי נחל ברעם מדרום מזרח להר פועה כעל שמורת טבע. נוסף לוולריינית הקרין גדלים שם מינים נדירים כמו זכריני מאונקל, פרע אזובי ורצועית הגליל. בהר פועה נמצאים גם ריכוזים של אירוס הדור וחלמונית גדולה. בכל מקרה יש להגן על הפרטים של המין מרעייה. עקב הקושי לאתר את וולריינית הקרין בשדה, ובגלל משך הפריחה הקצר, מומלץ לערוך בגליל העליון סקר חוזר ומדוקדק בניסיון לגלות אתרים נוספים. כמו כן מומלץ לנטר את שתי האוכלוסיות שאותרו ולבדוק את בנק הזרעים בקרקע.

צמח חד-שנתי עדין וקטן, השרוי בסכנת הכחדה. מוכר כיום מישראל באתר אחד בלבד, והוא מהווה לוקוס טרמינוס של המין במזרח התיכון. באתרים שנאסף בהם בגליל העליון עד שנות ה-40 של המאה ה-20 הוא לא נמצא שוב מאז. מספר הפרטים המצומצם מהווה גורם מכריע המסכן את המשך קיום המין בישראל.