בִּקְיַת הַחוּלָה

Vicia hulensis Plitm. (1965)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Hula Vetch
שם ערבי
טקוש אל-ביס, ביקה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אנדמי ( מזרח-ים-תיכוני)
אתר מרכזי לשימור
שמורת רכס בשנית
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.2
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
3 (3)
בינונית
% אתרים בשמורות
5.6

צמח עשבוני חד-שנתי רב-ענפים, המגיע לעיתים לגודל של כר קטן בקוטר 50 ס"מ. העלה מנוצה ל-2-4 זוגות עלעלים ואורכו כ-3 ס"מ. העלעלים צרים וארוכים, רובם מלבניים קטועים ומיעוטם מסתיימים בקצה מחודד ששוליו משוננים. לוואי העלים שסועים לאונות צרות. עוקצי התפרחות ארוכים מהעלים. בכל תפרחת יש 1-3 פרחים (לרוב שניים). הפרח קטן, אורכו כ-7 מ"מ. הכותרת פרפרנית-המפרש בצבע כחול בהיר מעורק, הסירה והמשוטים לבנים. התרמיל קרח, קצר, אורכו 20 מ"מ ורוחבו 6 מ"מ, ובו 2-4 זרעים. שם המין העברי מטעה במקצת – המין אינו אופייני לעמק החוּלה, אלא למורדות הגולן והגליל הפונים לעמק החוּלה. שיא הפריחה חל במרס–אפריל, ובמעונות לחים נמשכת הפריחה עד יולי.

המין מצומצם בתפוצתו לגליל העליון המזרחי, לגליל התחתון ולגולן. הוא נאסף לראשונה בגבעות בזלת במורדות הגולן אל עמק החוּלה, מעל גונן, ומשם תואר כמין חדש למדע (Plitmann, 1965). בשנות השמונים של המאה ה-20 נאסף לראשונה בשני אתרים במרומי מרכז הגולן - הר חוזק ועין גוויזה. מאז נמצא בעוד שלושה אתרים: עין זערתה (בנחל ירדינון, מעל שמיר), שמורת אירוס חושניה וג'לבינה. בגליל העליון מרוכזים האתרים ברמת דלתון ורמת עלמה בקרקעות בזלת כבדות בתחום מצומצם של 6X3 קילומטרים. בגליל התחתון התגלה המין רק בסקר המינים הנדירים בשנת 1993, והוא גדל שם בקרקע כבדה ממוצא בזלתי: באזור נעורה, נחל עין-דור, שדה-אילן, בית-קשת ואתר בודד ליד ארבל. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

שדות באדמת בזלת כבדה, המוצפים בחורף לפרקים. אפשר למוצאו גם בשטחים אבניים מעט ובמדרונות הבנויים מטוף וסקוריה.

מין אנדמי, שלא התגלה עד כה בארצות הלבנט הסמוכות. על פי בית-גידולו יש סיכוי טוב למצוא אותו בבשן.

על הסוג ראה בקיית הבזלת. בקיית החוּלה שייכת לקבוצה של בקיות חד-שנתיות קטנות ועדינות, שמספר הפרחים בתפרחתן קטן (2-8), והם ממוקמים על עוקץ משותף. היא קרובה סיסטמטית לבקיה קטנה, הגדלה בשולי חורש לח; ולבקיית הבזלת, הגדלה בבית-גידול דומה מאוד לזה של בקיית החוּלה. בקיית החוּלה נבדלת מהמין הנפוץ של הקבוצה בארץ, בקיה ארץ-ישראלית בסימנים הבאים: 1) ראש העלעל קטוע ולעיתים רחוקות משונן, לעומת עלעלים צרים וחדודים בראשם או עם פיטם בודד שיש לבקיה ארץ-ישראלית; 2) לוואי העלה גזור-משונן, לעומת לוואי תמים שיש לבקיה ארץ-ישראלית; 3) במספר הפרחים ובגודלם - 1-3 פרחים בגודל 7 מ"מ, לעומת 3-8 פרחים קטנים יותר לבקיה ארץ-ישראלית; 4) במיוחד בצורת התרמיל – קצר ורחב לעומת תרמיל צר ומוארך, המכיל לרוב שני זרעים, שיש לבקיה ארץ-ישראלית. לצמחים של בקיה ארץ-ישראלית יש לעיתים גבעולים ארוכים עד 1 מ' ויותר, הנוטים לטפס ולהשתרג על צמחים שכנים, בעוד הצמח של בקיית החוּלה נמוך, ולעיתים קרובות צורתו כרית שרועה.

  • שרוי בסכנה בגלל מספר האתרים המועט (18 לפי הערכה), רובם בגולן ובגליל תחתון, המוגבלים לבית-גידול נדיר של תשתיות וולקניות מוצפות.
  • מספר הפרטים הכולל שנדגם בסקר 1993-1994 מוערך ב-5,000. זהו מספר נמוך ביותר.
  • כל האתרים נגישים בנקל, וקיים פוטנציאל פגיעוּת גבוה – בגולן של בקר ובגליל של פעילות חקלאית.
  • רק האתר ברכס בשנית כלול בתחום שמורת טבע.

  • לערוך סקר בגולן ובמורדות עמק החוּלה בבתי-גידול מוצפים בחורף לאיתור אוכלוסיות בקיית החוּלה.
  • לנטר שתי אוכלוסיות - ליד אלוני הבשן וליד נעורה. ליד נעורה מומלץ לאתר שמורה למין.

בקיית החוּלה היא קטנית חד שנתית נדירה ביותר ואנדמית לישראל, הגדלה באתרים בודדים בגליל העליון המזרחי ובגולן. שרויה בסכנת הכחדה עקב נדירוּת בית-הגידול (במיוחד בגליל העליון) – קרקעות בזלתיות כבדות ומוצפות בחורף – ועקב מספר הפרטים הכללי העולמי המצומצם וגודלן הקטן של האוכלוסיות בכל אתר. רגישות האתרים לפיתוח חקלאי גבוהה מאוד.

Plitmann, U. 1965. Three new Legumes from Israel. Israel.J.of Botany. 14:90-96. Plitmann, U. 1987. Vicia basaltica sp. nov. and its relationship to V. hulensis. Israel.J.of Botany. 36:25-30 Cohen, O. & A. Shmida. 1991. Botanical notes. Israel Land and Nature.(Vicia hulensis) 16/3:145.