רַפְרָפוֹן עָדִין

Zingeria biebersteiniana (Claus) Smirn.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם נרדף
זינגריה תלת-עוקצית
שם נרדף
Milium trichopodum
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מערב איראנו-טוראני
אתר מרכזי לשימור
רמת דלתון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (2)
% אתרים בשמורות
0

דגן חד-שנתי קטן שגובהו 7-13 ס"מ. התפרחת מכבד מסועף ועדין עם ענפי תפרחת הערוכים זה כלפי לזה בזוויות חדות. עוקצי הפרחים וגבעולי התפרחת נימיים. קצה עוקץ הפרח מעובה בעל שנץ דמוי מפרק בבסיס השיבולית. לשונית העלה קהה, קרומית, ריסנית למדי, אורכה 1-3 מ"מ. טרף העלה סרגלי, מחודד בקצה, אורכו 3-10 ס"מ. התפרחת מכבד - סגור וצר טרם הפריחה, ההופך לאחר פריחה למכבד מפושק בעלת צורה כדורית-ביצנית בקו ההיקפי שלה. השיבוליות זעירות, אליפטיות, משוטחות, נישאות על עוקצים דקיקים; אורכן 1.5-2 מ"מ והן מכילות פרח פורה אחד. שתי גלומות השיבולית אינן נשירות, דומות זו לזו ואורכן כגודל הפרח או מעט ארוכות ממנו. הגלומה התחתונה ביצנית, קרומית בעלת עורק אחד בלבד, מחודדת בקצה; הגלומה העליונה דומה לגלומה התחתונה, בעלת שלושה עורקים. מוצי הפרח הפורה אליפטיים, באורך 1.5 מ"מ, בעלי שלושה עורקים, על שטח המוץ יש שערות דמויות אלה. הגלומות, שעירות, קשתיות וקשות במקצת, בעלות גוון ירקרק ועובר לפעמים לסגול כהה. המוצים נשירים. הפרי גרגיר מוארך ומשוטח. שם הסוג ניתן לכבוד בוטנאי רוסי, בסיל זינגר שחי בין 1836 ל-1907. הפריחה בחרמון הנמוך ובגליל העליון חלה בחודשים אפריל-מאי. בחרמון הגבוה הוא פורח בחודש מאי ונשאר יבש ומצהיב לאורך חודשי הקיץ והסתיו.

הצמח נמצא בחרמון הנמוך ובגליל העליון, בסך הכל בשלושה אתרים. בחרמון הנמוך הוא גדל בשני אתרים בהר קטע. בגליל העליון התגלה באתר אחד ברמת דלתון כצמח חדש ב-2006. הצמח שכיח למדי בדולינות החרמון הגבוה ברום 1,300-2,100 מ' (מחוץ לתחום המכוסה בספר זה), בהן נוצרות שלוליות אביב בעקבות הפשרת השלגים. לצמח זה נמסרו דיווחים גם מהגולן אך התברר כי התצפיות הן של אנטינוריית האיים ואאירה נימית הדומות מאד לרפרפון עדין. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

ברמת דלתון הצמח גדל בשולי בריכת מים עונתית על אדמת בזלת חרסיתית. למרגלות החרמון - במדרון על אבן-חול עשירה באופקי חרסית הנושאים מים עונתיים, בחברת בתה ים-תיכונית של סירה קוצנית ואזוביון דגול. בחרמון הגבוה הוא שולט בכתמי קרקע חרסיתיים בקרקעית הדולינות.

נפוץ באזורים ההרריים של המזרח התיכון בצפון ישראל, סוריה, לבנון, טורקיה (מרכז אנטוליה ודרומה), צפון עיראק (נדיר ביותר), צפון-מערב איראן; ובטרנס-קווקז ועד לסיביר.

רפרפון הוא סוג של דגן חד-שנתי בן שלושה מינים הגדלים בדרום מזרח אירופה, במזרח התיכון ומזרחה עד הקווקז ואיראן. מרכז הסוג בדרום טורקיה ומזרחה, שם ידועים שלושת המינים. הסוג קרוב מאוד לסוג רפרף ממנו הוא נבדל במוץ השעיר בעל שערות דמויות אלה. אורך עוקצי הפרחים של הרפרפון 3-4.5 מ"מ בלבד, בעוד אלה של מיני הרפרף ארוכים הרבה יותר. שני הסוגים הללו דומים בהופעתם ובשיבולותיהם הזעירות בעלות העוקצים הנימיים לסוגים אנטינוריה, אאירה ועדן, אך להם יש שני פרחים בשיבולית ולא אחד בלבד. כמו כן לאאירה ולעדן יש מלען המלווה את השיבולית. הענפונים השניוניים ברפרפון מאונכים לגבעול הראשי ובאאירה הם יותר זקופים. בגולן מחליפה את הרפרפון בבית-גידול דומה מאוד (שלוליות עונתיות מתייבשות) אנטינוריית האיים; למין זה צורה כללית דומה ביותר לרפרפון עדין אך השיבולית מכילה שני פרחים וגם כאשר אחד מהם נושר, הפרח שנותר איננו ממוקם במרכז השיבולית.

  • מספר האתרים ומספר הדיווחים והתצפיות קטן מכדי להעריך מגמות שינוי לאורך שנים במספר הגלילות והאתרים. האוכלוסיות בארץ הן ככל הנראה אוכלוסיות שוליים של תפוצה גיאוגרפית רחבה יותר בבתי גידול לחים באזורים הרריים מצפון לישראל.
  • התייבשות ממושכת של מקווי מים שבהם הוא גדל ופיתוח חקלאי של שטחי אבן החול בהר קטע מסכנים את האוכלוסיות.
  • האתרים בהר קטע מצויים בתחומי שמורת הר חרמון (שאינה נמנת ב-% האחרים בשמורות).
  • צמח נפוץ בארצות שמצפון-מזרח לישראל ואינו מופיע ברשימות של צמחים אדומים.

מומלץ להעביר את השטח ברמת דלתון ממעמד של שמורה מוצעת למעמד של שמורה מוכרזת. כמו כן לנטר את אוכלוסיות הצמח באתרים שבהם הוא גדל. מומלץ לגדל את הצמח מזרעים בגני מקלט, על מנת להשיבו לטבע במקרה של הכחדה, ועל מנת לאכלס שלוליות עונתיות נוספות במרומי הגליל, בצפון הגולן, ובחרמון הנמוך.

צמח דגני חד-שנתי קטן ועדין הגדל בבתי גידול סמוכים למים. נדיר מאד ומצוי בגליל העליון ובמרגלות החרמון באוכלוסיות פריפריאליות ביחס לתפוצה העולמית - אזורים הרריים מצפון וממזרח לישראל.