אַבּוּבִית עֲדִינָה

Ziziphora tenuior L. (1753)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה. מבוסס על הספר האדום של צמחים בסכנת הכחדה בישראל מאת אבי שמידע, גדי פולק ואורי פרגמן-ספיר.


שם אנגלי
Spear-leaved Ziziphora
שם ערבי
חבאק עטשאן
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
סְפָר גבוה
אירנו-טורני
אתר מרכזי לשימור
אזור מצפה יאיר ברכס מעון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
6.0
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
2 (3)
בינונית
% אתרים בשמורות
20.0

עשב חד-שנתי זעיר וזקוף המדיף ריח תבלין משובח. גובהו 10–5 ס"מ. העלים צרים, דמויי אזמל. פורח בסוף מרס ותחילת אפריל. הפרחים ורודים זעירים, ערוכים בתפרחת צפופה מוארכת דמויית שיבולת. הגביע צר ומוארך, דמוי צינור, דו-שפתני במקצת בפתחו העליון, עם חמש שיניים זעירות בראשו ו-13 עורקים בולטים לאורכו. לכותרת צינור (אבוב) דקיק בולט מחפי התפרחת, אורכו 7-6 מ"מ. בראש צינור הפרח ארבע אונות-כותרת דומות זו לזו; השפה התחתונה של הכותרת מפוצלת לשלוש אונות מעוגלות מעט, והשפה העליונה (האונה הרביעית) צרה, זקופה ותמימה. שניים מבין ארבעת האבקנים (הזוג התחתון) מנוונים לאברונים קטנים, והשניים הנותרים בולטים מצינור הכותרת וממוקמים מתחת לשפת הפרח העליונה. רק לשכה אחת בכל מאבק פורייה. הפרי בנוי ארבע פרודות חלקות, הנשארות כלואות בגביע היבש. ייצור הזרעים גבוה (80%), והוא מרמז על כך שרוב הזרעים נוצרים מהאבקה עצמית. אין דרך הפצה מיוחדת, הגביעים המחוספסים והתפרחת המחוספסת נתפסים בגרביים ובשער הכבשים לזמן קצר.

נמצא רק שלוש פעמים בארץ. בהרי יהודה גדל בחגורת הַסְּפָר ליד בני-נעים מזרחית לחברון (1942) ובמעלה חבר (עוז גולן 2003). לאחרונה נמצאה אוכלוסייה גדולה ליד חרבת זיף, מדרום מזרח לחברון ברום של 900 מ' (עוז גולן, 2006).לצמחים באוכלוסייה זו עלי בסיס רחבים כמו של א. מקורקפת אך התפרחת מאורכת מלווה בעלים צרים - תכונה האופיינית לא. עדינה. במדבר שומרון הצמח גדל בואדי מאליח (1975), ובהר הנגב - בבורות-לוץ (1983). בפלורה פלשתינה הוא נתון גם מהבקעה (עמק ירדן תחתון), מדבר יהודה, החרמון, והערבה, אך נתונים אלה מוטלים בספק. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מדרונות סלעים גירניים בחגורת הַסְּפָר והרים גבוהים במדבר. בית-הגידול של הצמח שכיח ביותר, ולא ברור מדוע הוא כה נדיר. ייתכן שיש לצמצם ולהגדיר את בית-הגידול בתור "סְפָר גבוה", שיורד בו שלג בחורף והטמפרטורות יותר נמוכות מאשר ביתר חגורת הַסְּפָר.

צמח אירנו-טורני של ערבות גבוהות במרכז אסיה ובהרי המזרח התיכון. שכיח למדי באדום מעל 1,200 מ' ובמרומי הרי דרום-סיני. איננו גדל מערבה ודרומה לדרום סיני ולא בקפריסין.

נבדל מאבובית מקורקפת בתפרחת מוארכת זקופה ובעלים מוארכים אזמליים. ריחו מושך במיוחד (בדומה לאבובית החרטומים שבחרמון), לעומת אבובית מקורקפת, אשר לעליה אין ריח ודורי הפרחים ערוכים בה בקרקפת עגולה. אין כל מעברים בין שני המינים, על אף הדמיון בבית-גידולם והקרבה המורפולוגית ביניהם (ייתכן בגלל האבקה עצמית של שני המינים).

  • פיתוח מואץ גורם הרס חמוּר של בתי-גידול טבעיים באזור בני נעים ובכל אזור חגורת הַסְּפָר של יהודה ושומרון. אזור ואדי מאליח נתון כיום לרעיית-יתר וסגור פורמלית כשטח אימונים, כך שאין בו כל פיקוח ובקרה. האתר היחיד שהצמח בטוח בו במסגרת שמורת טבע הוא בורות לוץ בהר הנגב, אך זהו בית-גידול שולי הרבה יותר מאשר השניים האחרים.
  • שלושת האתרים בארץ מרוחקים ומבודדים מאוד זה מזה. כל המאמצים למצוא את הצמח (הזעיר אך המושך מאוד בגלל יחודו ושימושיו) בשטחי הביניים בין שלושת האתרים עלו בתוהו. גם הנסיונות לחזור ולמצאו באזור בני-נעים היו לשווא.
  • שלוש האוכלוסיות בישראל הן קטנות מאוד. אפשר אולי להתייחס אליהן כאל אוכלוסיות שוליים של אזור התפוצה המרכזי ברמות עבר-הירדן המזרחי, שם גָּדֵל המין בכתמים גדולים. אין לנו מידע מבוסס על גודל האוכלוסיות והדינמיקה שלהן. ייתכן שבסְפָר המדבר ובהר הנגב נשמרים זרעים רבים במאגרי הזרעים בקרקע, ורק בשנים מסוימות נדירוּת (אולי גשומות) הוא נובט ומגיע לפריחה.
  • הצמח נדיר ביותר בארץ, אך שכיח למדי בחגורת הַסְּפָר הגבוהה של המזרח התיכון, ואינו נתון בסכנת הכחדה עולמית.
  • מוגן רק באחת משלוש האוכלוסיות, בשמורת הר הנגב.

באדום ובדרום סיני אוספים אותו הבדואים כצמח תבלין וכצמח ריח אהוב. נשים שומרות תפרחות יבשות בשקיות בד, ומשתמשות בהן לבישום האוהל והבגדים. יש המוסיפים עלווה יבשה לתה

מומלץ לאתר באזור ואדי מאליח ובאזור בורות לוץ אוכלוסיות ולערוך אחריהן מעקב רב-שנתי, כולל בדיקת בנק הזרעים.

צמח חד-שנתי זעיר, מיוחד כתבלין לתה ולבישום. שכיח בערבות הגבוהות של דרום ירדן ודרום סיני, נדיר ביותר עד אפיזודי בארץ. מאפיין אצלנו את חגורת הַסְּפָר הגבוהה והר-הנגב הגבוה. צמח אדום פגיע, בשל מספר האתרים הזעום ומספר הפרטים הזעום שנצפה בארץ. נכחד באחד משלושת האתרים שנמצא בהם, ורק אתר אחד נמצא בשמורת טבע. מומלץ להשיב ולנטר אוכלוסייה ברכס מעון.