קֶדֶד הַקַּרְקָפוֹת

Astragalus oocephalus Boiss.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה.


משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מערב איראנו-טוראני
אתר מרכזי לשימור
חורשת עפולה עילית, השבה לחרבת אשף מזרחית לאיילת השחר ונחל ראש-פינה ליד למשמר הירדן
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
6.3
 
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (2)
אתר יחיד
% אתרים בשמורות
0

צמח עשבוני רב-שנתי בעל שערות מפושקות בהירות, שגובהו 40-80 ס"מ. הגבעולים זקופים (מעט זיגזגיים), מסועפים במקצת. העלים באורך 20-30 ס"מ, בעלי 12-20 זוגות עלעלים ביציים-מוארכים וקרחים שאורכם 15-30 מ"מ ורוחבם 10-14 מ"מ. עלי הלוואי בבסיס ציר העלה דמויי זיף עם בסיס מורחב. הפרחים ערוכים בקרקפות, כדוריות עד ביצניות, צפופות, בקוטר 4-6 ס"מ, יושבות בחיקי העלים העליונים. חפי הפרחים קרומיים וקצרים מהגביע. אורך הפרח 20-25 מ"מ. הגביע פעמוני, שעיר, אורכו 15-18 מ"מ, בעל שיניים סרגליות שאורכן כאורך צינור הגביע. הכותרת צהובה; מפרש הכותרת ארוך מהמשוטים. הפרי תרמיל קצר, ביצני או כדורי, שעיר, חבוי בגביע שמעט התנפח לאחר הפריחה, אורכו 5-7 מ"מ, והוא מכיל שני זרעים גדולים למדי. חנטת הפירות באוכלוסיית עפולה עילית מעטה ביותר ובכל האוכלוסייה מתגלים רק פירות בודדים. ייתכן שכל הפרטים באוכלוסייה קרובים מאד מבחינה גנטית או שהם אפילו פרט גנטי אחד המתפשט באופן וגטטיבי ובגלל אי-התאם בהאבקה עצמית כמעט מוחלט, אין חנטה. הפריחה בעיקר באפריל, שיאה בסוף אפריל והיא נמשכת לעיתים עד תחילת מאי.

גדל כיום רק בעמק יזרעאל, באתר אחד בחורשת אקליפטוס ליד עפולה עילית ("חורשת המינים הנדירים"). הצמח נאסף (כנראה שם) ע"י טוביה קושניר ב-1942 ב"סביבות גבעת המורה-הר תבור", אך מאז לא נצפה שם שנים רבות ונחשב כצמח שנכחד מהארץ. כמה עשרות פרטים נמצאו ב-1993 בחורשה בעפולה עילית, ע"י פרגמן ושהרבני. בעבר ב-1924 נאסף הצמח גם בעמק החולה ממשמר הירדן וגשר בנות יעקב, (נפתולסקי) ושוב ע"י יאיר אור ב-1990, אך מאז לא נמצא ונכחד גם בגלילה זו. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

צומח עשבוני בקרקעות סחף עמוקות בעמקים. מוכר כיום רק בחורשת אקליפטוס נטועה.

טורקיה, צפון-מערב עיראק, סוריה, לבנון וצפון ישראל.

על מאפייני הסוג קדד – ראה קדד אפיל. תפוצת מיני הסוג בעולם ובישראל: בישראל ללא החרמון גדלים 36 מיני קדד. 13 מינים נוספים גדלים בחרמון הישראלי ושמונה מינים נוספים בירדן. בעיראק גדלים 122 מיני קדד ובטורקיה - 372. מספרים אלה מרמזים על העושר העצום של מיני הקדד באזור האיראנו-טוראני. באיראן ובאפגניסטן שהן ארצות מרכז הסוג, גדלים כ-1,000 מיני קדד הנמנים על 51 סקציות שונות! זהו העושר המורפולוגי-אבולוציוני הגדול ביותר הידוע בתוך סוג אחד בעולם. ישנן סקציות (קבוצות) אשר כולן חד-שנתיות; אלה מרוכזות בעיקר באקוסיסטמות המדבריות וישנן קבוצות אשר צורת-הגידול שלהן היא בן-שיח קוצני ביניהן תצוין הקבוצה הטרגקנתית היוצרת כרים קוצניים ושולטת באזורים האלפיניים של הרי אסיה היובשניים. קבוצה זו המונה כ-250 מינים שונים, הופרדה בעבר לסוג נפרד- אסטרקנתה (Astacantha Tragacantha) והיא כנראה המוצא לסוג קרגנה הכולל עצים נמוכים וקוצניים הגדלים מטורקיה ועד ההימלאיה. ראוי לציין כי המחקר הסיסטמתי הראשון הכולל על הסוג נערך על ידי אלכסנדר איג בשנות השלושים של המאה ה-20. המונוגרפיה פורסמה רק בשנת 1955 בירושלים שנים רבות לאחר מותו. קדד הקרקפות משתייך לסקציית Alopecias, המאופיינת בעלים גדולים בעלי ציר שאינו מסתיים בקוץ ובפרחים הערוכים בתפרחות צפופות, כדוריות עד מוארכות. במזרח ירדן גדל קדד אזרק - מין קרוב, אנדמי לאזור זה, שתפוצתו מגיעה עד הר הדרוזים. בטורקיה ובקווקז יש עוד כמה מינים מסקציה זו.

  • הצמח גדל בעבר בשתי גלילות שבהן נחשב כנכחד, אך אותר מחדש באחת מהן. אוכלוסייה באתר עפולה עילית שורדת מאז גילויה ועד עתה.
  • האוכלוסייה היחידה היא כתם המאכלס כמה עשרות פרטים בשטח של כחמישה דונם.
  • האתר בעפולה עילית נתון להשפעת פעילות אנושית העלולה להשמיד את האוכלוסייה. מספר הפרטים הכולל הקטן חושף את האוכלוסייה לסיכונים עקב בעיות ריבוי והסתברות להכחדה אקראית.
  • הצמח אינו מוגן בתחומי שמורת טבע.
  • חסר מידע מפורט על מצבו בעולם, אינו מופיע בספרים אדומים.

יש להכריז ביחד עם הקק"ל על חורשת האיקליפטוס שממערב לעפולה עילית כשמורת טבע של קרקע עמקים חרסיתית על מנת לשמר מין מיוחד זה ביחד עם מינים נוספים הגדלים במקום, חלקם בסכנת הכחדה - טופח קסיוס, דוגון ירושלמי, סומקן ענקי, שלהבית הגלגל, וינקה עשבונית וזמזומית ורבורג ועוד. כמו כן מומלץ לאסוף זרעים למטרות גיבוי ולנסות להנביטם, לבחון את שיעורי הנביטה ולעקוב אחר התבססות נבטים במקרה של הצלחה. יש מקום לגדל את הצמח בגני מקלט באזור קרוב לאתר הטבעי, על קרקע חרסיתית עמוקה. בשל חנטת הפרי המועטה, יש לבדוק גם דרכי ריבוי וגטטיבי.

צמח עשבוני רב-שנתי של קרקעות חרסיתיות עמוקות. הצמח נדיר מאד בארץ ומופיע באוכלוסייה קטנה באתר יחיד בעמק יזרעאל, הנתון לסכנת פגיעה עקב פעילות בני אדם. נחשב כנכחד מישראל, אך התגלה מחדש ב-1993 ומאז האוכלוסייה ממשיכה להתקיים במקום.