שַׁלְהָבִית סוּרִית

Phlomis syriaca Boiss.

ברשימת המינים בסכנת הכחדה.


שם נרדף
ש. ארמנית
שם נרדף
P. armeniaca
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מערב איראנו-טוראני
אתר מרכזי לשימור
השבה להר שיפון
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
 
נכחד
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
0 (1)
אתר יחיד
% אתרים בשמורות
0

עשבוני רב-שנתי המעוצה רק בבסיסו, שגדל כגוש בעל עמודי פריחה רבים בגובה 60-90 ס"מ. העלים פשוטים, דמויי יתד בבסיסם, גונם מאפיר והם מכוסים שכבה צפופה של שערות אפורות. קיים הבדל גדול בין עלי חורף לקיץ - עלי החורף ירוקים ודקים, ועלי הקיץ קטנים יותר ובעלי כסות עבה של שערות צמריות (המפחיתות את ההתאדות). הפרחים צהובים, מסודרים בדורים של 4-8. אורך הגביע 10-15 מ"מ, בעל שיניים מחודדות באורך 2-4 מ"מ, מכוסה כולו בשערות צפופות. הכותרת איננה נושרת לאחר הפריחה אלא נשארת יבשה חומה על התפרחת תקופה ארוכה. הפרח דו-שפתני גדול מאוד (20-25 מ"מ), השפה העליונה יוצרת כובע קמור, פחוס מצדדיו, המאפשר רק לדבורים גדולות וחזקות להדחק למבוא הכותרת, לאסוף את האבקה וללגום את הצוף; השפה התחתונה ארוכה בהרבה מהעליונה, בעלת שתי שיניים צדדיות, ומהווה משטח גדול ונוח לנחיתת הדבורה. הפריחה במאי. עמודי הפריחה נשארים בחודשי הקיץ.

נמצא בעבר בשני אתרים ליד הר שיפון בגולן הצפוני, אולם נכחד תחת פיתוח חקלאי. נמצא לראשונה בישראל על ידי אביבה רבינוביץ בשנת 1974 (רבינוביץ, 1984). מאז נמצא המין באזור הר-שיפון בשני אתרים שונים ברום 760 עד 820 מטר (יאיר אור 1989), אולם המאמצים לאתרו שוב העלו חרס - הצמח נכחד כנראה בעקבות פיתוח חקלאי באזור. לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

מדרונות טוף וקילוחי בזלת בצפון הגולן.

מואב וגלעד בירדן (לפי פלורה פלשתינה). לפי הפלורה של טורקיה - סוריה ודרום -מזרח טורקיה.

בסוג שלהבית יש כמאה מינים הנפוצים בעיקר באזור הים-תיכוני והאיראנו-טוראני, כאשר מרכז המגוון נמצא בטורקיה בה גדלים 34 מינים, ובמזרח התיכון כולו גדלים 69 מינים. שלהבית סורית נמנית על קבוצת שלהבית הררית - תת-סקציה Gymnophlomis Bentham, בה מספר הפרחים בדור (10)4-8. קבוצה זו מאופיינת בצורת-גידול רב-שנתית עשבונית ובחפיות עדינות וקצרות בצורת אזמל או סרגל צר. מיני הקבוצה יוצרים כרים עגולים בקוטר 40-90 ס"מ של קני-שורש מחוברים שמהם עולים גבעולים רבים. הפרחים הצהובים משחימים עם הפרייה ונשארים על הצמח תקופה ארוכה לאחר הפריחה. מיני הקבוצה שולטים בחגורת הספר של הרי-הסהר הפורה ויוצרים שורות של מינים ויקריים המחליפים זה את זה ברום טופוגרפי ובמעלות הרוחב והאורך. בלבנט גדלים ארבעה מינים מקבוצה זו וההבחנה ביניהם קשה ולעיתים כמעט בלתי אפשרית: שלהבית הררית שולטת במרומי החרמון; בחגורת הספר של הגליל המזרחי, יהודה ושומרון ועד הר-הנגב מחליפה אותה ש. קצרת-שיניים. בסוריה (כולל ג'בל דרוז ונקודה בודדת בצפון הגולן) גדלה ש. סורית, החודרת לפינה הדרום-מזרחית של אנטוליה. בעמון מואב ואדום בירדן ניתנים בספרות שלושה מיני שלהבית מקבוצה זו: שלהבית כורדית, ש. סורית וש. קצרת-שיניים. אנו לא הצלחנו להבדיל בשדה בין המינים הללו שניתנו מעבר-הירדן, שכן התכונות הדיאגנוסטיות של שעירות העלה וצורת שיני הגביע מעורבבות בתוך האוכלוסיות. ניתן לנסות להבדיל בין המינים בעזרת תכונות אחרות - לשלהבית קצרת-שיניים בסיס עלה דמוי לב ואילו בש. כורדית בסיס העלה דמוי ביצה. בש. סורית העלים מוארכים, צרים וארוכים (8-14 ס"מ לעומת 4-7 בשאר המינים) ובסיסם דמוי מרצע; זהו צמח הרבה יותר גבוה (70-100 ס"מ) מהמינים האחרים, בעל רווחים גדולים בין דורי הפרחים אשר על פי הספרות שערות העלה שלו מהודקות. על פי א.רבינוביץ, פרחי ש. סורית הם בעלי גוון צהוב עז, לעומת גוון צהוב דהוי במינים האחרים. למרות הקושי הרב בהבדלה בין מיני קבוצת השלהבית ההררית, מעניין וחשוב ללמוד אותם: יש לשער שהם מייצגים תהליכי התמיינות עכשוויים המתרחשים לנגד עינינו של טקסון קדום שהיה נפוץ לפנים בכל מרחב הלבנט ועם התייבשות האקלים בתקופת ההולוקן הופרדו האוכלוסיות השונות וכל אחת עוברת תהליכי התמיינות מקומיים.

הצמח נכחד מהאתר היחיד שבו גדל, כנראה כתוצאה מפיתוח חקלאי. אינו מופיע ברשימות של צמחים אדומים בארצות האחרות של תפוצתו.

מומלץ לנסות להשיב (אם אפשרי) לאתרים בתילי הגעש בצפון הגולן ממקורות בסוריה. כמו כן מומלץ לסקור את הגולן המזרחי כדי לאתר אוכלוסיות חדשות.

עשבוני רב-שנתי שהתגלה רק באתר אחד בצפון הגולן בסוף המאה ה-20 ונכחד משם.

רבינוביץ א. 1984. מציאות בהר-שיפון. רתם 11: 68-69.