אָרְנִין הֶהָרִים

Ptilostemon chamaepeuce (L.) Less. (1832)

ברשימת המינים בסכנת הכחדה.


שם נרדף
Chamaepeuce mutica
שם אנגלי
Shrubby Ptilostemon
שם ערבי
צנובר אל-ארד
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
אתר מרכזי לשימור
שמורת נחל עיון, נחל גובתא (ליד נבי חזורי)
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
3.7
 
פגיע
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
בינונית
% אתרים בשמורות
0

שיח ירוק כל השנה, גובהו כ-1 מ', ענפיו תלויים מטה. הגבעולים מעוצים בבסיסם, צמירים-מלבינים וצפופי עלים בחלקם התחתון. חלקם העליון כמעט קרח ועליו דלילים. העלים צרים ודומים למחטי אורן. אורך העלה 5-10 ס"מ ורוחבו 1-3 מ"מ, ירוק כהה בצידו העליון, צמיר-מלבין בחלקו התחתון, ושוליו גלולים לאחור. בראשי הגבעולים נישאים צברים של תפרחות עם קרקפות מועטות. קרקפת הפרחים קטנה, צרה ומוארכת, רוחבה 12-16 מ"מ. חפי המעטפת דמויי סרגל צר, קצרים ובראשם חוד דוקרני קשיח, לעיתים מאונקל מעט לאחור. כל הפרחים צינוריים וצבעם ורוד עד ארגמן. לזרעון ציצית מלבינה שזיפיה נוצתיים, והם ומאוחים בבסיסם לטבעת. פורח באביב המאוחר, מתחילת מאי ועד אמצע יוני. הזרעונים מופצים ברוח.

הצמח גדל מערב לירדן בגלילה אחת בלבד, גליל עליון, אך הוא נמצא גם במרגלות החרמון - המין נאסף לראשונה ב- 1925 על ידי אליעזר שמאלי בנחל עיון שליד מטולה, וזהו האתר היחיד בישראל שהוא מוכר בו גם כיום. בחרמון הוא שכיח למדי במצוקי גיר בחגורה הים-תיכונית, בנחלים היורדים מהחרמון מערבה – נחל שיאון, נחל גובתא ונחל חזור, ברום (300) 500-900 מ'. בפלורה פלשתינה צוין המין מהגולן, כנראה זוהי טעות. במגדיר הישן (1948) צוין המין מ"סלעים הפונים לים בגליל העליון". בעקבות ציון זה חיפשו אותו רבים במצוקי ראש הנקרה והגליל העליון המערבי, אך המין לא אותר שם. קרוב לודאי שזהו נתון משובש, וכנראה נאסף הארנין במצוקים של ראס אל-בייאדה בדרום לבנון הנמצא מצפון לגבול המדיני – זהו רכס מצוקי הדומה לרכס ראש הנקרה ורחוק ממנו רק כעשרה ק"מ צפונה (שמידע ולב-ארי 1982). לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

בישראל מוגבל המין לבולדרים סמוך למצוקים גיריים חשופים. הוא משתייך לקבוצה אקולוגית של צמחי מצוקים, ומהווה מין שולט במצוקים גדולים המתנשאים מעל נחלים עמוקים. אפשר למצוא אותו גם במדרונות סלעיים בקרבת מצוקים.

מזרח ים-תיכונית: גדל ביוון וכרתים, טורקיה, קפריסין, סוריה-לבנון וצפון ישראל.

הסוג אורנין מונה כ-15 מינים, חלקם עשבוניים רב-שנתיים עם עלים קוצניים ומיעוטם שיחים נמוכים עם עלים הדומים למחטי אורן (מכאן שם הסוג). מיני הסוג נפוצים בעיקר באזור הים-תיכוני, עם חדירה מזרחה עד הקווקז. קרקפות התפרחת של הסוג קוצניות או נושאות שיכים בראש עלי המעטפת ודומות לקרקפות של קוצן. ברוב המינים העלים ועלי המעטפת של הקרקפת קוצניים, כמו למשל בארנין הקוצני הגדל במרומי החרמון. אפשר לשער כי ההתאמה לעלי מחט וחפי קרקפת לא קוצניים קשורה לבית-גידולו המצוקי של הארנין, שאין בו סכנת אכילה על-ידי בקר וצאן.

  • ארנין ההרים שרוי בסכנת הכחדה משום שהוא גדל בישראל באתר אחד בלבד בשטח מצומצם (מאות מ"ר בלבד), בנחל עיון.
  • הצמח בולט אמנם לעין, אך אין לגביו סכנת כריתה או קטיף ממשית. הגישה אל הפרטים באתר קשה, אף על-פי שחלק מהצמחים גדלים סמוך לשביל מטיילים מסומן והומה.
  • הצמח מוגבל לבית-גידול של מצוקי גיר וסלעים בסביבתם. בית-הגידול אינו פגיע ואינו רגיש לפעולות פיתוח.
  • גודל האוכלוסייה בשמורת נחל עיון (1995) – 200 פרטים, ונראה שהאוכלוסייה יציבה ומייצרת זרעים.
  • גדל בסמוך לשמורת נחל עיון אך האוכלוסייה אינה כלולה בתחום שמורה.
  • נפוץ במזרח הים התיכון ואינו בסכנת הכחדה עולמית.

מעקב רב-שנתי באוכלוסיית נחל עיון. מומלץ להכריז ולנטר אתר נוסף הנמצא בתחום התפוצה המרכזי האופטימלי של הארנין למרגלות החרמון – מצוקי נחל גובתא ליד מצודת נמרוד.

שיח מצוקים מיוחד, השולט במצוקי גיר באגן המזרחי של הים התיכון. בישראל יש רק מספר קטן של פרטים באתר אחד בלבד, ששטחו מצומצם. זהו "לוקוס טרמינוס" דרומי של תפוצתו העולמית, ובכך חשיבותו הרבה לשמירת טבע. בחרמון גדל הארנין בחגורה הים תיכונית בחלק המערבי של בסיס החרמון, והוא שכיח במצוקים של נחל גובתא ושיאון. אתר גידולו בישראל (נחל עיון) שוכן כ-13 ק"מ מערבית לנחל שיאון. נראה כי האוכלוסייה בנחל עיון קשורה להימצאות המין בחרמון, ובכך מוסברת היעדרותו משאר מצוקי הגליל.

שמידע, א. ולב-ארי, י. 1982. הצומח והיערות של דרום לבנון. רתם 72:5.