צַתְרָה מִדְבָּרִית

Satureja thymbrifolia Hedge & Feinbrun

ברשימת המינים בסכנת הכחדה.


שם נרדף
צ. לבידה
משפחה
סיווג מין
ברשימת המינים בסכנת הכחדה
מדברית
מערב איראנו-טוראני – מזרח סהרו-ערבי
אתר מרכזי לשימור
הורקניה במדבר-יהודה
1 2 3 4 5 6
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
0 1 2 3 4
המס' האדום
1
10
4.7
 
סכנת הכחדה
ערך IUCN
LC NT VU EN CR EW EX
מספר גלילות בישראל
1 (1)
אתר יחיד
% אתרים בשמורות
0

בן-שיח מסועף ומאפיר שגובהו (40)10-30 ס"מ. כל אברי הצמח מכוסים בשערות מקורזלות וצפופות בתוספת שערות בלוטיות יושבות בעלות גוון אדמדם המשחררות ריח חריף. השעירות הצפופה מקנה לצמח מראה לביד. הגבעולים זקופים, וגבעולים חדשים הם בעלי עלים חסרי פטוטרת שאורכם 8-12 מ"מ, רוחבם 2-2.5 מ"מ והם שמנים ושטוחים. הפרחים מסודרים בדורים בחלק העליון של הגבעול כאשר בכל דור פורחים בו זמני רק 1-3 פרחים. כל דור מכיל 6-10 ניצני פרחים. הגביע זעיר, גודלו 2.5 מ"מ ובחיקו חפה שווה באורכו לגביע. הגביע צינורי בעל חמש שינים זעירות והוא מכוסה בשערות צמריות לבנות ובלוטות יושבות. הפרח לבן דו-שפתני, עם נקודות סגולות על אונות הכותרת, אורכו 5-8 מ"מ. שפת הכותרת שעירה בעלת בלוטות יושבות; צינור הכותרת בולט הרבה מהגביע. האבקנים בולטים מעט מצינור הכותרת וממוקמים מתחת השפה העליונה; מאבקיהם סגולים. פורח בחודשי הקיץ ועד חודש אוקטובר.

הצמח נמצא רק במדבר יהודה, בשלושה אתרים באזור הורקניה – נבי מוסא, ולפי הערכה יש בסך הכל ארבעה אתרים בארץ. נאסף באזור זה פעמים אחדות החל משנות ה-30 ועד לשנות ה-90 של המאה ה 20. ייתכן כי איסוף בודד במצוקי דרגות ב-1947 הוא תוצר של זרעים שנסחפו בנחל דרגות ונבטו אך לא התבססו לאוכלוסייה בת קיימא, כפי שרואים מידי פעם ופעם גם במינים נוספים. האתרים הידועים כיום הם: חר' אל-מירד (מורדות הורקניה) משם תואר המין למדע, ה"בוקיעה" ליד הורקניה וג'בל הרמון 5 ק"מ מדרום לנבי מוסא (Danin & Hedge 1986). על פי פינברון בפלורה פלשתינה (1986), המין גדל גם באדום בדרום ירדן, אולם דנין בעבודה חדשה שייך את הפרטים שאספו אייג, זהרי ופינברון באדום למין חדש – צתרת הנבטים ( Danin & Hedge 1986). לחץ לצפיה במפת התצפיות הדינאמית של מין זה

לפי דנין, הצמח גדל אך ורק על תצורת חתרורים בצפון מדבר יהודה. תצורה זו הבנויה מפסיפס של גיר מצורר וקרטון, עשירה במינרלי קורט מיוחדים בתנאי מדבר שחונים. היא יוצרת ערבת בני-שיח יחד עם מלחית אשונה.

אנדמי לישראל

צתרה מדברית שייכת לקבוצה קדומה מבודדת בסוג צתרה (סקציה Bachtiarica). בתחילה תואר רק מין אחד מקבוצה זו - צתרה בחטיארית, בהרים הצחיחים של דרום איראן, אך בעקבות עבודותיהם של חוקרים ישראלים תוארו מקבוצה זו שני מינים חדשים למדע מאזור הלבנט - צתרה מדברית ממדבר יהודה וצתרת הנבטים מאדום (Danin and Hedge, 1998). מיני צתרה אלה מציינים את הישרדותן של קבוצות עתיקות בהרים במדבר (Stebbins 1954) והתמיינותן למינים אנדמיים בהרים המבודדים. לקבוצת מינים כזו שייכות גם צמרורת בואסיה האנדמית לאזור בקע ים-המלח ודפנית צרת-עלים האנדמית לאדום שהמינים הקרובים להן גדלים גם הם בהרי דרום איראן. לרבים מהצמחים הרליקטים בהרי המדבר יש קבוצות ויקריות עשירות מינים בהרי הסהר-הפורה הצפוניים, אך למינים בקבוצה זו אין קרובים כאלה.

  • הצמח נדיר ביותר בישראל, גדל רק בשלושה אתרים בגלילה אחת – מדבר יהודה. על פי הנתונים נוכחותו במדבר יהודה יציבה לאורך שנים.
  • אימוני הצבא באזור ורעיית יתר מסכנים את קיומם של הפרטים. הפרטים חשופים לסכנת הכחדה אקראית לאור מספר האתרים הקטן ומספר הפרטים המצומצם הגדל בכל אתר. חסר מידע דמוגרפי על משך החיים של השיחים, על הביולוגיה של הרבייה ועל היכולת של חידוש האוכלוסיות מזרעים.
  • הצמח אינו מוגן בארץ בתחומי שמורת טבע.
  • הצמח אנדמי לישראל והסיכון המקומי הוא גם הסיכון העולמי.

עלי הצמח טובים לשימוש כעשב תיבול לסלט, ומאכלים מבושלים וצלויים.

יש לנטר את האוכלוסיות באתרים הידועים ולהשיג הערכת מצב עדכנית של גודל האוכלוסיות, פיזורן המרחבי ונתונים דמוגרפיים. מומלץ לחקור מבחינה טקסונומית ופליאו-גנטית את אוכלוסיות צתרת הנבטים באדום ובאזור ג'בל רם יחד עם אוכלוסיות הצתרה המדברית במדבר-יהודה. מומלץ גם לאסוף זרעים ולגדלה בגני מקלט, לשימוש בגינון יובשני בנגב ובמדבר יהודה.

שיח מדברי נדיר הגדל במספר זעום של אתרים בגלילה אחת בלבד – מדבר יהודה. המין אנדמי לישראל והסכנה המקומית היא גם הסכנה העולמית.

Danin, A. and Hedge, I.C., 1998. Contributions to the flora of Jordan 2. A new species of Satureja (Labiatae) and some new records. Willdenowia 28: 135-142.