עיט חורש

Aquila pomarina

עיט החורש מוערך כמין שנכחד כמקנן באזורנו (RE). תהליך ההכחדה התרחש במהלך שנות ה- 1960 ומאז לא נצפו ניסיונות קינון של המין בארץ. במקורות הספרותיים צוין כי המין שקינן בעבר בצפון הארץ הוא עיט הצפרדעים (סלע 1975, פז 1986, Shirihai 1996), אולם בעקבות הערכה מחודשת על בסיס דגמי התפוצה ובתי הגידול של המינים עיט צפרדעים ועיט חורש, הידועים מהעולם, הוערך כי המין שככל הנראה קינן כאן הוא עיט החורש (הצופה 2005). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) לא הוגדר עיט החורש כמין שנכחד באזורנו, ובמקומו נרשם עיט הצפרדעים בקטגורייה זו (RE).

בתי גידול	יער פארק וחורש פתוח, חורש ים-תיכוני צפוף
סטטוס בארץ	מקיץ
סטטוס קינון בארץ	קינן בעבר
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	הררי
תצורות צומח	יער, חורש, שיחייה, בתה
צפיפות צומח	בינונית
מיקום הקן	עצים
סוגי מזון	חולייתנים יבשתיים, פגרים
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	גדול (מעל 1000 גרם)
גורמי סיכון	הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרעלות עופרת, ציד ולכידה

עיט קטן יחסית וכהה המקנן באזורים מיוערים. צבעו חום אחיד, מכנסיו צרים וארוכים ומקורו קטן ביחס לעיטים אחרים.
בתעופה מגלה כנף רחבה ומלבנית, כשצבע הסוככות בהיר מצבע אברות הכנף והזנב.
ניזון ביונקים קטנים שאותם הוא מאתר בשדות פתוחים ומישוריים, לעיתים בקרבת מקורות מים.

עד לשנות השישים של המאה הקודמת קיננו בצפון הארץ כ-15 זוגות. עיקר הקינון התרכז בשולי עמק החולה, אך גם בשאר חלקי הגליל, בגלבוע ובכרמל. ניסיון קינון לא מוצלח נרשם ב-1972 בנחל כזיב (סלע 1975, פז 1986, Shirihai 1996).

כ- 15 זוגות קיננו בצפון הארץ, בעיקר בשולי עמק החולה, אך גם בגליל, בגלבוע ובכרמל, עד לשנות השישים של המאה ה-20. ניסיון קינון לא מוצלח נרשם ב-1972 בנחל כזיב. כיום המין הוא חולף שכיח במרבית חלקי הארץ בסתיו ובאביב.

הסיכויים שהמין ישוב לקנן בארץ באופן טבעי מוערכים כנמוכים בגלל מיקומה היחסי של ישראל בתחום התפוצה של המין (אזור הקינון הקרוב ביותר בדרום תורכיה), הכחדתו גם מסוריה ולבנון והנתק שנוצר מאוכלוסיות מזרח אירופה. בשל גורמים אלה המין קיבל תעדוף נמוך להשבתו לטבע (הצופה ומירוז 2015, תכנית אב לשימור העופות הדורסים בישראל).

• הצופה, א. 2004. איזה "עיט מנוקד" קינן בישראל במאה ה- 20? העזניה 32, הוצאת טבע והדברים והחברה להגנת הטבע.
• סלע, י. 1975. סקר העופות הדורסים 1970–1975. אוניברסיטת תל-אביב: המכון לחקר שמירת הטבע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.