ציצן קצר
Enneapogon desvauxii
מבוסס על:
דגן עשבוני רב-שנתי (בעולם לעתים חד-שנתי) בגובה (20)5-15 ס"מ, בעל שעירות בלוטית עדינה, לעיתים נדירות מקריח. גבעולי הפריחה אחדים, היוצאים לצדדים מבסיס הצמח ומשם זקופים מעלה, בעלי 2-4 מפרקים שעירים מאוד. טרף העלה דק מאוד ושעיר, בדרך כלל גלול; הלשונית בעלת זקן קצר. התפרחת היא מכבד צפוף, בהיר עד אפור כהה באורך (4)2-3 ס"מ, ברוחב 6-10 מ"מ, קטן באופן ניכר בהשוואה לציצן פרסי; השיבוליות בנות שניים עד שלושה פרחים, אורכן 4-5 מ"מ; רק הפרח התחתון פורה; הגלומות קצרות מהמלענים, מוארכות, קטועות, קרומיות, בעלות שעירות דלילה, בדרך כלל עם 5 עורקים, הצדדיים שבהם נעלמים בחלק העליון; הגלומה התחתונה באורך 3-5 מ"מ רחבה מהעליונה. הגלומה העליונה באורך 4.5 מ"מ; המוצים לבנים, שעירים בחלק התחתון; המלענים באורך 3 מ"מ מנוצים בחלקם התחתון (בשליש עד מחצית גובהם), מחוספסים בחלק העליון, ארוכים פי 2-2.5 מהמוצים. המוץ בעל תשעה מלענים, תכונה אופיינית למיני הסוג ציצן.
הפריחה בינואר-אפריל.
הצמח גדל בארץ בשתי גלילות, בסך הכל בתשעה אתרים: הרי אילת (שמונה אתרים) וים-המלח (אתר אחד). בהרי אילת נאסף ונצפה בנחל תמנע, בנחל נימרה, ליד הר שחורת, בהר צפחות, בנחל גרעינית וליד בי"ס שדה אילת, בהר שחמון מדרום לחוף אלמוג ובנחל גשרון. באזור ים המלח הוא נמצא ליד חרבת מד'ין (מזין).
גדל בארץ במדבר קיצוני וצחיח מאד.מופיע במדרונות סלעיים ובאזורים חוליים. בעולם גדל במגוון עצום של מעונות מאזורים מדבריים עד מדבריות קרים, סוואנות, אזורים גשומים טרופים וסוב-טרופיים ועוד.
הסוג ציצן בן כ-40 מינים הנפוצים בעיקר באפריקה ובאוסטרליה. בארץ גדלים שני מינים. ציצן פרסי, שגם הוא צמח אדום (ראו ערך בספר זה), הוא בעל תפרחות גדולות יותר וארגמניות.
* כל הנתונים המבוססים על אתרי התפוצה בארץ הם משנות ה-60 של המאה ה-20 ואילך, ולפיכך אין די מידע לצורך קביעת מגמות ושינויים בהשוואה לתקופות קודמות. גם בשנים האחרונות ישנן שנים שחונות שבהן הצמח כלל לא מופיע גם באתרים הידועים, דבר המקשה על מתן הערכה של שינויים בפרספקטיבה רב-שנתית.
* משך הזמן של הישרדות הפרטים בקרקע הסלעית הוא כנראה שנים אחדות, שבהן הוא מייצר זרעים. לאחר תקופות בצורת של כמה שנים רצופות, הצמחים הבוגרים מתייבשים ומתים. ברצף ממושך של שנות יובש, הצמחים אינם מופיעים כלל בשטח, כפי שקרה בשנים 2002-2009. ככל הנראה, הפרטים שנצפים בשנה גשומה שבאה לאחר שנות יובש הם נבטים שהתפתחו מזרעים. רק אחת ל-7-10 שנים יורדת כמות משקעים מספקת ללבלוב, לנביטה וליצירת מאגר זרעים חדש המאפשר את שרידות הצמח והאוכלוסיות שלו.
* באילת האתרים מצויים בקרבת מקום לאזורים המצויים בפיתוח. הזחילה העירונית של אילת והתפשטות הפיתוח התיירותי להרי אילת ותנועת רכבי שטח מסכנים את מצבם הטבעי של האתרים. ניתן גם לשער שמגמת ההתייבשות וההתחממות הנצפית באזורי המדבר הקיצוני והתארכות משך תקופות הבצורת עלולים להביא לדלדול בנק הזרעים ואולי להכחדות מקומיות של האוכלוסיות.
* האתרים באזור אילת מצויים בחלקם בתחומי שמורת מסיב אילת.
* תפוצתו הגיאוגרפית רחבה ואינו מצוי בסכנת הכחדה בעולם.
מומלץ לערוך סקרים מדוקדקים בהרי אילת בשנים גשומות ולקיים תצפיות רב-שנתיות באוכלוסיות נבחרות על מנת להעריך את מצבו בצורה עדכנית ובכדי להציע תוכנית ניטור או ממשק.
צמח בעל תפוצה רחבה בעולם: האיים הקנריים, כל יבשת אפריקה וכל יבשת אסיה להוציא את צפונה. כמו כן נפוץ בדרום מערב ארה"ב, מקסיקו ודרומה עד ארגנטינה.
עשב דגני רב-שנתי נמוך הגדל במדבר קיצוני מאד בעיקר באזור אילת. מספר האתרים קטן מאד ורובם מצוי באזורים שהפיתוח התיירותי מתקדם לעברם. האוכלוסיות בישראל הן פריפריאליות ומצויות בשוליים הצפוניים של תחום התפוצה הגיאוגרפי. הצמח אינו מצוי בסכנת הכחדה עולמית.
ב-2020 הוחלט להעריך מחדש את ציון הפגיעות של המין ששונה ל-1 ולכן מעמדו של המין שונה לעל סף איום.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Nineawn Pappusgrass |
| שם ערבי | |
| משפחה | דגניים |
| סיווג | ברשימת המינים על סף איום |
| אקוסיסטמה | מדברית |
| כורוטיפ | מזרח סודני |
| אתר מרכזי לשימור | הר צפחות ונחל גרעינית בהרי אילת |
| נדירות |
1
3
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
1
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
2.6
10
|
| פריפריאליות | S |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | קרוב לסיכון |
