צפעון שחור
Atractaspis engaddensis
נכתב על ידי
נחש דק, שחור, מבריק וחלק. לפני התנשלות מתחלף צבעו לאפור דהוי. ראשו קטן וחרטומו קצר וחרוטי. כיאה למיני נחשים המותאמים להתחפרות בקרקע, הלסת העליונה חופה על התחתונה ופיו גחוני. בשונה מהפתן השחור, מגני הזנב אינם מפוצלים כלל. שיני הארס ארוכות ובעלות יכולת תנועה אף כשפיו של הצפעון אינו פתוח לרווחה. בלוטות הארס ארוכות מאוד בהשוואה לנחשים ממשפחת הצפעיים, וחורגות מהראש אל צדי הצוואר והגוף. האישונים עגולים.
עד 845 מ”מ.
מרכז הנגב, ערבה, כיכר ים המלח ובקעת הירדן.
נחש קרקעי הנפוץ בבתי גידול מדבריים ובספר המדבר. הפעילות מתחילה לאחר החשכה, וחלק נכבד מהתצפיות במין זה נאספו על כבישים בשעות הלילה. התזונה כוללת בעיקר לטאות. ההכשה מתבצעת על ידי היצמדות מקבילה לטרף והנעת הראש לאחור תוך כדי דקירת המוכש בשן ארס בודדת, המקובעת בקדמת הלסת העליונה. החיפוש אחר הטרף אקטיבי תוך סריקת מחסות אפשריים של לטאות כמו מחילות, סדקים ותחת אבנים. כשחש מאוים מתגלגל סביב עצמו ומסתיר את ראשו על ידי פיתולי גופו. אם האיום נמשך, לעתים מרים הנחש את זנבו ומנופף בו כדגל. הביצים מוטלות בין החודשים ספטמבר לאוקטובר ובכל הטלה שתיים או שלוש ביצים, הבוקעות כשלושה חודשים לאחר הטלתן.
ירדן, ישראל, מצרים וערב הסעודית.
נכתב על ידי
| נדירות | |
|---|---|
| פגיעות | |
| אטרקטיביות | |
| אנדמיות | |
| המס' האדום | |
| פריפריאליות | |
| ערך IUCN | |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום |
