מניפנית גלילית
Ptyodactylus puiseuxi
שממית בעלת גוון גוף חום, סגלגל או שחור. הראש, הגוף, הרגליים והזנב מעוטרים בכתמים, חלקם בהירים מהצבע הכללי וחלקם כהים ממנו. הגוף קצר ושמנמן בהשוואה לשני מיני המניפניות הנוספים הקיימים בישראל. הזנב ניתק בקלות ופרטים רבים נצפים בטבע עם זנב מחודש. הראש מוארך ושטוח. על הגב פזורים קשקשים קשים ובולטים. קצה כל אצבע מסתיים בכריות הצמדה. כריות ההצמדה שעל האצבעות יוצרות מבנה המזכיר מניפה, וממנו נגזר שם הסוג בעברית. הזכרים גדולים מן הנקבות וכהים מהן.
עד 158 מ”מ ( 90 מ”מ לא כולל הזנב ).
צפון ישראל, גליל, גולן ובקעת הירדן.
מניפנית המאכלסת מגוון רחב של בתי גידול סלעיים. הפעילות ברובה יומית ולרוב מתרחשת בקרבת מחסות דוגמת סדקי סלעים או מבנים מעשי ידי אדם. התקשורת בין הפרטים מתבצעת בעזרת קולות צקצוק. התזונה כוללת בעיקר פרוקי רגליים המאותרים מרחוק בעזרת חוש הראייה המפותח. הביצים מוטלות בין החודשים מאי לאוגוסט. בכל מחזור הטלה מוטלות שתי ביצים, המודבקות למצע קשיח במקום מוצל וקריר. הנקבה יכולה להטיל עד ארבעה מחזורים בכל עונת רבייה, והביצים בוקעות בין חודש לשלושה חודשים לאחר הטלתן.
ירדן, ישראל, לבנון, סוריה ועיראק.
נכתב על ידי
| נדירות | |
|---|---|
| פגיעות | |
| אטרקטיביות | |
| אנדמיות | |
| המס' האדום | |
| פריפריאליות | |
| ערך IUCN | |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום |
