שנונית באר-שבע
Acanthodactylus beershebensis
נכתב על ידי
שנונית איטית ומגושמת בהשוואה לשאר מיני השנוניות בישראל. גוון הגוף הכללי חום צהבהב. קשקשי הגב חלקים וחסרי קרינים. הפרטים הצעירים צבעוניים מאוד בשבועות חייהם הראשונים וזנבם כחול. הפרטים הבוגרים צבעוניים פחות, לאורך גבם קווי אורך לבנים מקוטעים וביניהם כתמים שחורים. הזנב נתיק וקצר בהשוואה לשאר מיני השנוניות בישראל ואורכו עולה רק במעט על אורך הראש והגוף ביחד. הזכרים גדולים במעט מהנקבות וצבעיהם בולטים.
עד 225 מ”מ ( 95 מ”מ לא כולל הזנב ).
התפוצה בישראל מקוטעת. אוכלוסיות נמצאות בבתי גידול מישוריים בנגב ובדרום מדבר יהודה.
שנונית המאכלסת אדמות לס מישוריות. הפעילות קרקעית ועיקרה בשעות הבוקר ואחר הצהריים. כשאינה פעילה מוצאת מסתור במחילות שהיא חופרת, במחילות קיימות או תחת עצמים על פני השטח. התזונה כוללת פרוקי רגליים קטנים. בסוף החורף מוטלות 3-7 ביצים בגומחה שהנקבה חופרת. הביצים בוקעות כחודשיים לאחר הטלתן. רוב רובם של הפרטים שורדים עונת רבייה אחת בלבד. שנונית באר-שבע היא מין אנדמי למספר מצומצם של בתי גידול בישראל, אשר חלקם מצויים בסכנת הריסה לאור תנופת פיתוח ובנייה.
אנדמית לישראל.
נכתב על ידי
| נדירות | |
|---|---|
| פגיעות | |
| אטרקטיביות | |
| אנדמיות | |
| המס' האדום | |
| פריפריאליות | |
| ערך IUCN | |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום |
