חרדון סיני
Agama sinaita


חרדון בעל גוון גוף חום בהיר. הזנב ארוך משמעותית מאורכם של הראש והגוף ביחד. סימן ההיכר המבדיל מין זה משאר מיני החרדונים בישראל הוא האצבע האמצעית הארוכה משאר האצבעות. בעונת החיזור משנים שני הזוויגים את צבעיהם. הראש והצוואר, ולעתים אף חגורת הכתפיים של הזכרים, הופכים כחולים כהים, וצבע זה יכול להשתנות במהירות רבה לפי מצבו של החרדון. על גב הנקבה, בין כל זוג רגליים ובבסיס הזנב, מופיעים כתמים חלודים כהים בולטים. צוואר הנקבה הופך צהוב המעוטר בניקוד כהה. לאחר ההזדווגות הופך גוון ראשה של הנקבה לכחלחל. לאחרונה הוגדרה אוכלוסיית חרדוני סיני מאזור אילת כמין נפרד בשם חרדון עקבה (sisnebaqa .P).

עד 259 מ”מ ( 104 מ”מ לא כולל הזנב ).

בקעת ים המלח, מדבר יהודה, ערבה, מרכז ודרום הנגב והרי אילת.

חרדון המאפיין בתי גידול סלעיים ומצוקיים בסביבה מדברית קיצונית. מין זה הוא פעיל יום מובהק, חובב חום אשר נצפה משתזף גם בשעות הצהריים החמות. התזונה כוללת בעיקר פרוקי רגליים אך מגוונת גם בצמחים. במהלך החודשים מאי ויוני חופרת הנקבה גומחה במקום מוצל ומטילה בה 4-9 ביצים.

איחוד האמירויות הערביות, אריתריאה, אתיופיה, חצי האי ערב, ירדן, ישראל, לוב, מצרים, סודאן, סוריה, עומאן וערב הסעודית.

author nameנכתב על ידי אביעד בר וגיא חיימוביץ

מפת תפוסה נוכחית

מפת תפוסה נוכחית

נדירות
פגיעות
אטרקטיביות
אנדמיות
המס' האדום
פריפריאליות

ערך IUCN
הגדרת סיכון

() גלילות
צמידות:
% אתרים בשמורות

מינים נוספים

תמונה מאת חרדון מדבר
חרדון מדבר
חרדון מדבר
תמונה מאת חרדון חולות
חרדון חולות
חרדון חולות
תמונה מאת חרדון מצוי
חרדון מצוי
חרדון מצוי
תמונה מאת Uromastyx aegyptia
Uromastyx aegyptia
Uromastyx aegyptia