שפיפון
Pseudocerastes persicus fieldi
נחש עבה ומגושם. גוון הגוף חום אפור ולאורך הגוף כתמים מלבניים, לא סדורים, בצבע הכהה מהגוון הכללי של הגוף. בצדי הראש כתם חום הנמשך לאחור וכולל בתוכו את העין. מעל העיניים זוג קרניים המצופות בקשקשים קטנים. הראש רחב מאוד ונבדל משמעותית מהצוואר. האישונים מאונכים.
עד 930 מ”מ ( לרוב קצר יותר ).
מאכלס קרקעות מישוריות וערוצי ואדיות במרכז ובדרום מערב הנגב.
נחש אטי ומגושם המתקדם בזחילה נחשונית ובזחילה לוליינית, ולעתים אף בזחילה קווית. הפעילות ברובה לילית, ובימים קרירים אורב לטרף גם בשעות היום. כאשר מוטרד או חש מאוים, משמיע קולות נשיפה רמים באמצעות הוצאת אוויר. ציד הטרף מתבצע הן בזחילה וחיפוש אקטיבי והן ממארב בנקודות אסטרטגיות, דוגמת פתחי מחילות של מכרסמים. פרטים צעירים ניזונים בעיקר מלטאות, והבוגרים ניזונים ממכרסמים ומציפורים. בשונה מבני הסוג “עכן”, השפיפון אינו נוהג להתחפר בחול. בחודשים אוגוסט וספטמבר מוטלות עד 02 ביצים, והן בוקעות כחודש לאחר ההטלה.
איראן, ירדן, ישראל, מצרים, סוריה, עיראק וערב הסעודית. סכנה לאדם: מקרי הכשה של שפיפון נדירים למדי בישראל והבודדים שתוארו עד כה כללו סימנים מקומיים בלבד דוגמת כאב, נפיחות ונמק.
נכתב על ידי
| נדירות | |
|---|---|
| פגיעות | |
| אטרקטיביות | |
| אנדמיות | |
| המס' האדום | |
| פריפריאליות | |
| ערך IUCN | |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום |
