צב-יבשה מדברי
Testudo kleinmanni
צב יבשתי, דומה לצב יבשה מצוי אך קטן ממנו. שריון הזכרים קטן מזה של הנקבות. תחתית השריון קמורה בזכרים ושטוחה בנקבות. חלקו העליון של השריון מורכב מ-31 לוחיות הערוכות בשלושה טורים. חלקה הפנימי של כל לוחית בהיר מהיקפה ובמרכזה, בשונה מצב יבשה מצוי, אין כתם שחור. אין הבדל משמעותי בין צבע חלקו העליון של השריון לצבע הגחון. סימן היכר הקיים ברוב הפרטים הוא שני כתמים שחורים בקדמת הגחון. היקף השריון מעוקל כלפי מעלה. הראש מכוסה במגנים חזקים ופתחי האוזניים ברורים. על הרגליים קשקשים נוקשים ובולטים, האצבעות בקצה הרגליים מאוחות ומסתיימות בטפרים. בעת סכנה הראש והרגליים מכונסים אל תוך השריון כך שקשקשי הרגליים והטפרים מגנים על הגוף והראש החבויים בו.
עד 251 מ”מ.
בתי גידול חוליים במערב הנגב.
מין צב המאכלס בתי גידול חוליים. הפעילות יומית ומתרחשת בעיקר בימי חורף שמשיים ובאביב. בתקופה החמה הפעילות מצומצמת משמעותית ומוגבלת לשעות המוקדמות של הבוקר ולשעות אחר הצהריים המאוחרות. כשאינו פעיל מוצא מחסה במחילות מכרסמים או בבסיסם של שיחים. התזונה מורכבת מצמחים בלבד. ההזדווגות בתחילת האביב ( מרץ ) , והביצים מוטלות בין מאי ליולי, 3-5 ביצים בכל הטלה. הנקבות מטילות את הביצים בגומחות שהן חופרות, ובתום ההטלה מכוסות הגומחות. הביצים בוקעות בין שלושה לארבעה חודשים לאחר הטלתן.
אנדמי לדרום ים התיכון, מאכלס את ישראל, צפון סיני, צפון מצרים וצפון לוב.
נכתב על ידי
| נדירות | |
|---|---|
| פגיעות | |
| אטרקטיביות | |
| אנדמיות | |
| המס' האדום | |
| פריפריאליות | |
| ערך IUCN | |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום |
