המירומית השחורה מוערכת כמין שנכחד כמקנן באזורנו (RE). תהליך ההכחדה התרחש בעקבות ייבוש אגם החולה במהלך שנות ה- 1950 ומאז לא נצפו ניסיונות קינון של המין בארץ (הוא נצפה כאן כיום כחולף בלבד). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדרה המירומית השחורה כמין שנכחד באזורנו (RE).

בתי גידול	בריכות, מאגרים ומקווי מים המוקפים בסבך צמחיה
סטטוס בארץ	מקיץ, חולף
סטטוס קינון בארץ	קינן בעבר
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	ביצות, בתי גידול לחים, גופי מים מתוקים
תצורות צומח	סבך ביצה וגדות נחלים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח
מיקום הקן	סבך גדה/צמחיה צפה
סוגי מזון	חסרי חוליות, דגים
שיחור מזון	במים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

מין של שחפית קטנה יחסית ועדינה. כשאר המירומיות, תעופתה קלילה וקופצנית, ולעתים קרובות היא מלקטת חרקים קטנים מפני המים. בלבוש קיץ ניכרת בלבושה השחור כמעט כולו. כנפיה צרות וארוכות, זנבה קצר ומקורה צר ועדין.

חולפת נדירה למדי, שכיחה יותר באביב (עשרות בודדות). מקייצת לא מקננת נדירה ביותר בעמקים הצפוניים.
קיננה בעבר בעמק החולה, כ- 20 זוגות קיננו בחוף הצפוני של אגם החולה עד ל-1956, הקינון פסק בעקבות יבוש האגם (פז 1986, Shirihai 1996)

מקננת בביצות, אגמים ובריכות המוקפים סבך של צמחיה טבולה וצפה. הקן נבנה על גבי צמחיה צפה, לעיתים על הגדה קרוב למים.

לא נעשו כל מאמצים להשבת המירומית השחורה לקנן בישראל. הסבירות שהמין ישוב לקנן מבלי שייעשו מאמצים מכוונים להשבתו הם נמוכים, בשל העובדה שאין כיום בארץ מקווי מים גדולים עם סבך של צמחיה טבולה וצפה.

המרומית השחורה נכחדה כמקננת בישראל במהלך ייבוש אגם החולה, בשנות החמישים של המאה הקודמת. הסבירות שהמין ישוב לקנן בארץ באופן טבעי מוערכת כנמוכה.

זהו מין בעל תפוצה הולארקטית רחבה. מאכלס מקווי מים רדודים וצלולים בפנים היבשת. עיקר המזון דגיגים ומגוון של חסרי חוליות אקוואטיים. מרבית האוכלוסיות נודדות.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.