הכחל מוגדר כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בשל קצב הירידה המהיר בגודל האוכלוסייה, המוערך בלמעלה מ- 10% במשך 3 דורות (16.8 שנה). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר הכחל כמין "בסיכון נמוך" (NT). השינוי במעמד המין משקף החמרה במצב האוכלוסייה, כמו גם שיפור ברמת המידע והבדלים בשיטות ההערכה.

סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני, אירנו-טורני
תצורת נוף	הררי, מישורים ועמקים, ואדיות רחבים, מרחב כפרי, מצוקים
תצורות צומח	חורש, עצייה, שיחייה, בתה
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח, בינונית
מיקום הקן	מצוקים, קירות עפר
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	נטיעות, הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרס וקיטוע מקומות החיות

בגודלו ובמבנה גופו מזכיר הכחל "עורב קטן" כמו הקאק, וגם קולותיו צרודים וגסים כשל עורב. לבושו בעמידה כחול-תכלת, למעט הגב שצבעו חום ערמוני. בתעופה בולט דגם הכנפיים, כשהסוככות בצבע כחול טורקיז, מנוגדות לאברות תעופה כהות שגוונן כחול-שחור. תעופתו קלילה, עם חבטות כנף איטיות למדי, קצובות וחזקות.

מקייץ מקנן בגולן, בעמקים הצפוניים, בבקעת הירדן, בשפלת יהודה ובצפון הנגב, וחולף שכיח למדי בכל חלקי הארץ. ריכוזי הקינון העיקריים כיום הם בדרום הגולן, בקעת הירדן וצפון-מערב הנגב.
עד לשנות ה- 1960 היה שכיח מאוד בכל החבל הים תיכוני של ישראל, אך אז חלה ירידה תלולה באוכלוסייתו בגלל הרעלות מחומרי הדברה (Shirihai 1996, פז 2013).
בשנות ה- 1980 הוערכה האוכלוסייה ב- 500 - 1,000 זוגות, אך מאז היא נסוגה ממרבית שטחי הגליל, הכרמל, יהודה ושומרון ושפלת החוף, וכיום היא מוערכת ב- 500 זוגות לכל היותר.

מקנן בדרום אירופה ובמרכזה ומזרחה עד למרכז אסיה (קזחסטאן ומערב סין). כל האוכלוסיות חורפות באפריקה שמדרום לסהרה. באירופה נרשמו ירידות מדאיגות בגודל האוכלוסיות אך ברמה העולמית הוא עדיין מוגדר כיום כמין ש"אינו בסיכון" (LC).

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Mendelssohn, H. 1975. Report on the Status of Some Bird Species in Israel in 1974. I.C.B.P. 12:265-270.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.