העורב השחור מוערך כמין ב"סיכון נמוך" (NT), בשל גודלה הקטן של אוכלוסייתו (פחות מ- 1,000 פרטים בוגרים). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר העורב השחור כמין "בסכנת הכחדה" (EN). השינוי לטובה שחל במעמד המין משקף הטבה במצב האוכלוסייה והתפשטות שלה, בעיקר במזרח השומרון, מדבר יהודה והר הנגב.

בתי גידול	מצוקים בחבל המדברי, מצוקים בחבל הים-תיכוני
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני, אירנו-טורני, סהרו-סינדי
תצורת נוף	הררי, מצוקים
תצורות צומח	חורש, שיחייה
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח, בינונית
מיקום הקן	מצוקים
סוגי מזון	אוכלי כל
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	גדול (מעל 1000 גרם)
גורמי סיכון	הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, הרעלות עופרת

יציב נדיר למדי. נכחד כמקנן בחבל הים-תיכוני, למעט זוגות ספורים בצפון הגולן.
על פי הערכה, כ- 40 עד 80 זוגות מקננים במדבר-יהודה ובמזרח השומרון, 30 עד 50 זוגות בנגב (מירוז והצופה 2017).
בעבר היה מקנן שכיח בכל החבל הים-תיכוני. כמה מאות זוגות קיננו עד לאמצע המאה ה-20 בחרמון, גולן, גליל, כרמל, שומרון ויהודה דרומה עד לבית-לחם. במהלך שנות ה- 1960 וה- 1970 נרשמה ירידה חדה במספר הפרטים, ככל הנראה כתוצאה מהרעלות. התאוששות מסויימת התרחשה במהלך שנות ה- 1980, ובסופן קיננו בארץ 25–30 זוגות (Shirihai 1996).

נופים הרריים או מצוקיים, בעיקר בחבל הים-תיכוני אך גם בתאי אקלים אחרים, למעט מדבר קיצוני.

1. הרעלות – העורב השחור רגיש מאוד להרעלות כי הוא ניזון גם מפרוקי רגליים ומפגרים קטנים דוגמת מכרסמים. זו ככל הנראה הסיבה העיקרית לירידה הדרמטית בגודל האוכלוסייה.
2. הפרעה ישירה – בעיקר על ידי מטיילים ומטפסי-צוקים.

• מירוז, א. והצופה, א. 2014. סיכום סקר קינון עופות דורסים במדבר יהודה. דו"ח רשות הטבע והגנים.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• פרלמן, י., שוחט, א. ולבינגר, ז. 2009. סקר אטלס ציפורים בערבה סיכום שנת 2009. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.