חרגולן זמירי

Locustella luscinioides

החרגולן הזמירי מוערך כמין שנכחד כמקנן באזורנו (RE). תהליך ההכחדה התרחש בתחילת שנות ה- 2000 ומאז לא נצפו ניסיונות קינון של המין בארץ (אף כי הוא עדין חולף שכיח למדי ונצפה כאן בשתי עונות הנדידה). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר החרגולן הזמירי כמין בסכנת הכחדה חמורה (CR). ההחמרה במעמד המין משקפת הרעה במצב אוכלוסייתו והיעלמות של הזוגות המעטים שקיננו בעמקי הצפון עד לתחילת שנות ה- 2000.

בתי גידול	בריכות, מאגרים ומקווי מים המוקפים בסבך צמחיה
סטטוס בארץ	חולף, מקיץ
סטטוס קינון בארץ	קינן בעבר
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	בתי גידול לחים, גדה סבוכה
תצורות צומח	סבך ביצה וגדות נחלים
צפיפות צומח	גבוהה
מיקום הקן	סבך גדה/צמחיה צפה
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על הקרקע, על עצים ושיחים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

סבכי דמוי קנית שצבעו הכללי חום אחיד למדי. גבו חום-אפור (לעיתים חלודי), גחונו חום בהיר, סנטרו לבנבן ופס העין שלו בהיר. ראשו צר ומחודד וכנפיו קצרות. סימן ההיכר הבולט ביותר שלו הוא זנבו המעוגל, שסוככות התת-זנב שלו ארוכות מאוד, כמעט כאורך אברות הזנב. החרגולן מרבה לבלות בחלק התחתון של סבך הגדה, הוא מהלך בזריזות על הקרקע בינות לקנים, כשזנבו המעוגל מזדקר אל על.
רק בזמן החיזור עשוי הזכר לשיר גם מראשי הקנים והגומא.
השירה מזמזמת ו"מנסרת" ללא התחלה וללא סוף, ועשויה לבלבל עם שירה חזקה של צרצר או ציקדה. קריאותיו מחוץ לעונת הקינון ("צ'אק" קצר או מטרטר) מזכירות את קריאות הצטיה אך הן רכות ומתכתיות יותר.

עד לשנות ה- 1960 היה מקנן מצוי באזורי בִּיצה בצפון הארץ, עד לנחל חדרה בדרום. עשרות עד מאות זוגות קיננו בחוף הכרמל, עמק זבולון, עמק בית-שאן והעמקים הצפוניים. בעקבות יבוש וניקוז שטחי הבִּיצה ירד מספר הזוגות המקננים בכל אחד מהאזורים הללו ובשנות ה- 1980 הוערכה האוכלוסייה בכ- 60 זוגות, מהם 5 - 15 בחוף הכרמל, 30 בעמק החולה, 15 בצפון הכינרת, 1–5 בעמק יזרעאל (Shirihai 1996). במהלך שנות ה- 1990 נעלמו החרגולנים ממרבית האזורים הללו (מירוז ואלון 2001) ומאז תחילת שנות ה- 2000 לא נאספו עדויות מוצקות לקינון של המין בארץ, אף כי בעמק החולה נשמעת לעתים שירת זכרים באביב וכן נצפו במהלך הקיץ פרחונים צעירים מאוד, אלה מעלים את החשד שהמין עשוי לקנן עדיין בעמק החולה או בלבנון.

חישות קנה נרחבות וסבוכות וצומח גדה מגוון בשולי ביצות ומקווי מים באקלים ים-תיכוני או ערבתי.

גורם ההכחדה העיקרי הוא ככל הנראה שינוי מקומות החיוּת - היעלמות בתי גידול לחים עם סבך גדה מגוון, ייבוש וזיהום מקווי מים. כמו כן, המין מוכר כרגיש לשינויי מזג אוויר גלובליים (Maggini et al. 2014) ובמקביל להכחדתו בישראל הוא הרחיב תפוצה בצפון אירופה.

האוכלוסייה המקננת של החרגולן הזמירי, שמנתה מאות זוגות, הצטמצמה בקצב מהיר במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, ומתחילת שנות ה- 2000 לא נאספו עדויות מוצקות לקינון המין בישראל. האוכלוסייה שקיננה בארץ היוותה גבול תפוצה דרומי של המין.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Cramp, S and Simmons, R.G. 1992. The Birds of the Western Palearctic, Volume 6. Oxford University Press
• Maggini, R., Lehmann, A., Zbinden, N., Zimmermann, N.E., Bolliger, J., Schröder, B., Foppen, R., Schmid, H., Beniston, M. and Jenni, L. 2014. Assessing species vulnerability to climate and land use change: the case of the Swiss breeding birds. Diversity a
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.