הנחליאלי הלבן מוגדר כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בשל גודלה המזערי של האוכלוסייה המקננת, המוערכת בפחות מ- 50 פרטים בוגרים, בשילוב התאמה אזורית לכך שהאוכלוסייה המקננת בישראל היא אוכלוסיית שוליים בקצה גבול התפוצה העולמית של המין. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר הנחליאלי הלבן כמין ב"סיכון נמוך" (NT). ההחמרה במעמד המין משקפת ירידה בגודל האוכלוסייה ובתחום תפוצת הקינון, כמו גם הבדלים בשיטות ההערכה.

בתי גידול	בריכות, מאגרים ומקווי מים המוקפים בסבך צמחיה, מקווי מים בעלי גדה רדודה בוצית או עשבונית
סטטוס בארץ	מקיץ, חורף
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני
תצורת נוף	נחלים, ביצות, בתי גידול לחים, גופי מים מתוקים, גדה חשופה \ עשבונית
תצורות צומח	סבך ביצה וגדות נחלים
צפיפות צומח	נמוכה \ דלילה \ פתוח, בינונית
מיקום הקן	קרקע
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על הקרקע
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	הרעלות מחומרי הדברה חקלאיים, ייבוש ופגיעה בביצות ובמקווי מים

המוכר מבין ארבעת מיני הנחליאלי הנראים בארץ. דגם הלבוש ניגודי ושולטים בו גווני לבן, אפור ושחור. לבוגר כיפה ועורף שחורים, מצח ופנים לבנים וסינר שחור. הגב והחלקים העליונים אפורים, הבטן והחלקים התחתונים לבנים. מבנה גופו צר ומאורך, זנבו ארוך, ומונע כל הזמן מעלה ומטה בעצבנות. הילוכו נרגש ונמרץ, עם תנועות ראש קופצניות, מתואמות עם תנועות הזנב. לעיתים מתפרץ בריצה ורודף אחרי חרקים, עוצר בפתאומיות ואז מניע את זנבו בתנועות ארוכות ומהירות. מעופו גלי מאוד, ובכל גל משמיע הנחליאלי קריאה טיפוסית, בת שתי הברות.

מקנן נדיר בגליל ובגולן, חורף וחולף שכיח בכל חלקי הארץ. על פי הערכה, 15 - 25 זוגות דוגרים מדי שנה, בעיקר בעמק החולה, בגולן, בצפון הכנרת ובגליל המערבי.

מקנן בקרבת מים, בגדות נחלים, בריכות דגים ומאגרים. הנחליאלים דוגרים במגוון של מקומות מוסתרים, בנקיקים ובחריצים שונים. בתטולה 4 – 7 ביצים.

הנחליאלי הלבן נפגע משינוי, הרס וזיהום מקומות החיות הלחים. יתכן שנפגע גם מהשימוש האינטנסיבי בקוטלי חרקים בחקלאות ובמקווי מים.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.