עלווית החורף מוגדרת כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בשל גודלה המזערי של האוכלוסייה המקננת, המוערכת בפחות מ- 50 פרטים בוגרים, בשילוב התאמה אזורית לכך שהאוכלוסייה המקננת בחרמון היא אוכלוסיית שוליים בקצה גבול התפוצה העולמית של המין. במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) לא הופיעה עלווית החורף, כי היא נתגלתה כמקננת בחרמון רק בקיץ 2013.

בתי גידול	חורש ים-תיכוני צפוף
סטטוס בארץ	מקיץ, חורף, חולף
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	נודד ארוך-טווח
רצועות זואוגיאוגרפיות	ים תיכוני, אירנו-טורני
תצורת נוף	הררי
תצורות צומח	יער
צפיפות צומח	גבוהה
מיקום הקן	עצים
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על עצים ושיחים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	אינם ידועים

ציפור סבך אוכלת חרקים קטנה ועדינה שצבעה הכללי חום-ירקרק. החלקים העליונים חומים כהים, בטנה לבנבנה, רגליה שחורות ולראשה פס גבה צהבהב בהיר, מעל לפס עין כהה.
מבלה את כל עיתותיה בינות לסבך עצים ושיחים וקשה לצפות בה. קריאתה הרמה והשורקנית מגלה את נוכחותה ביער ובחורש.

חולפת וחורפת שכיחה בכל חלקי הארץ ובשנים האחרונות נתגלתה כמקננת במורדות החרמון, באזור של חורש ים-תיכוני מפותח, ברום 1,300 מטר. על פי הערכה, דוגרים בחרמון 20 עד 40 זוגות (ישראלי ופרלמן 2013).

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

• ישראלי, נ. ופרלמן, י. 2013. סיכום סקר עופות מקננים בחרמון. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.