סבכי שיטים

Sylvia leucomelaena

סבכי השיטים מוגדר כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (CR) בשל גודלה המזערי של האוכלוסייה המקננת, המוערכת בפחות מ- 50 פרטים בוגרים. גם במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוגדר סבכי השיטים כמין "בסכנת הכחדה חמורה" (CR), ונראה שבשנים שחלפו מאז לא חל שינוי דרמטי במצב אוכלוסייתו.

בתי גידול	סוואנת שיטים
סטטוס בארץ	יציב
סטטוס קינון בארץ	מקנן
אופי הנדידה	מין יציב
רצועות זואוגיאוגרפיות	סודני
תצורת נוף	מישורים ועמקים, ואדיות רחבים
צפיפות צומח	בינונית
מיקום הקן	עצים
סוגי מזון	חסרי חוליות
שיחור מזון	על עצים ושיחים
גדלי גוף	קטן (עד 500 גרם)
גורמי סיכון	התייבשות ומוות של עצי שיטה בערבה, הרס וקיטוע מקומות החיות

יציב נדיר בעמק הערבה.
עד לתחילת שנות ה- 1980 היה יציב שכיח למדי בכל עמק הערבה, ואכלס את כל מקומות החיות המתאימים מדרום ים-המלח בצפון ועד לעין-עברונה ליד אילת. האוכלוסייה בשנים הללו הוערכה בכ- 120 זוגות (Shirihai 1996).
בשני העשורים האחרונים נרשמה ירידה חדה במספר הזוגות וצמצום בשטחי המחיה, סקר כללי שנערך לאורך הערבה העלה כי גודל האוכלוסייה עומד כיום על פחות מ- 20 זוגות (Perlman et al. 2012).

מקבצים של עצי שיטה גדולים ומפותחים במישורי הערבה או בפתחי הוואדיות הנשפכים אליה.

תפוצת המין מוגבלת לאזורים מצומצמים משני עברי ים-סוף.
תת המין המקומי, S. l. negevensis, הוא אנדמי לבקע הערבה בישראל ובירדן.

גורמי הסיכון העיקריים הם שינוי מקומות החיוּת בעקבות התייבשות עצי שיטה בבקע הערבה, פיתוח והכשרת שטחים לחקלאות ולבינוי וריבוי הפרעות ישירות על ידי תנועת אנשים וכלי רכב.

עד היום לא בוצעו פעולות שימור ייעודיות למין זה.

סבכי השיטים קינן בעבר בשטחי חורש שיטים לכל אורך עמק הערבה. בשלושת העשורים האחרונים נרשמה ירידה בגודל האוכלוסייה בשל התייבשות עצי שיטה בערבה, נגיסה בשטחים הטבעיים על ידי חקלאות ופיתוח ובגלל הפרעות אדם ישירות. האוכלוסייה המקננת כיום היא מקוטעת ומוגבלת למספר צברי שיטים. בצד הירדני של הערבה מתקיימת ככל הנראה אוכלוסייה גדולה יותר. האוכלוסייה בערבה הישראלית והירדנית משתייכת לתת-מין אנדמי והיא מבודדת ומרוחקת כמה מאות ק"מ מהאוכלוסייה הקרובה ביותר, המקננת בחצי האי ערב.

הגנה סטטוטורית על שטחי חורש שיטים איכותיים מפני פיתוח
- הגנה על אזורי הקינון מפני הפרעות של מטיילים וכלי רכב

• פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.
• פרלמן, י., שוחט, א. ולבינגר, ז. 2009. סקר אטלס ציפורים בערבה סיכום שנת 2009. דו"ח מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
• עמוד המין ב-Birdlife International

• Perlman, Y., Shochat, E. and Labinger, Z. 2011. Developing Managment plan for important bird areas in southern Israel. second annual report, Nizzana region and Arava Valley.Israeli Ornithological center, SPNI.
• Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.
• Symes, A. 2013. Species generation lengths. Unpublished, BirdLife International.