אלקנת הגליל

Alkanna galilaea

מהשורשים מופק צבע אדום הדומה לחינה (המופקת מצמח הכופר). מכאן גם מקור שם הסוג אלקנה, הנגזר מהמילה הערבית "אל-חינה". נשות הבדואים נוהגות להתקשט בצבעי אלקנה בפנים ובידיים.

אדמות עמק עמוקות בהרים, ברמות ובעמקים גדולים, אשר אינן מנוצלות לחקלאות אינטנסיבית; שדות בור ושדות חקלאיים באדמה כבדה, לעתים אבנית במקצת.

בסוג אלקנה כ-30 מינים, רובם נפוצים סביב אגן הים התיכון. המין אלקנת הגליל קרוב ביותר סיסטמטית לאלקנה מזרחית, הגדלה בחגורה הכרקוצית (טרגקנטית) של הרי המזרח-התיכון ובלבנט, ומצויה בהרי אדום, דרום סיני והרי הלבנון והחרמון. אלקנה מזרחית גדלה במרומי החרמון, הרי אדום והרי דרום סיני, בעוד אלקנת הגליל גדלה בשולי קרקעות סחף בגליל התחתון ובגלבוע. זהו מין אנדמי לארץ-ישראל, אשר נוצר מאלקנה מזרחית כנראה באבולוציה רק "לאחרונה" בתקופת ההולוקן: עם התייבשות האקלים בהולוקן נסוגה הצמחייה הכרקוצית לראשי ההרים; חלק מהמינים שלה נכחד, חלק שרד רק בראשי ההרים וחלק עבר ספציאציה והתאים עצמו לאקלים הים-תיכוני היובשני.

* המין גדל באדמות עמוקות אשר אינן מנוצלות לחקלאות מודרנית. בית-גידול כזה נעשה נדיר יותר ויותר בתחום תפוצת האלקנה. זיקתו הבלעדית לבית-גידול זה הופכת אותו ליותר רגיש להכחדה. הצמח ניכר לעין, אך אינו בולט במיוחד עד כדי שאנשים יקטפו אותו בשל יופיו או מוזרותו. כל האתרים של המין נמצאים סמוך לישובים ולכבישים, עובדה המגבירה את הסיכון הנשקף לו. תוצאות סקר המינים הנדירים משנות התשעים של המאה העשרים מראות שהמין שרד בעיקר בחלק המזרחי של הגליל התחתון, ונכחד בחלקים המערביים, המעובדים באופן אינטנסיבי ומודרני יותר. תוצאות סקר 2014 מעידות על העלמות של אתרים רבים נוספים, שגם בהם עברו לעיבוד אינטנסיבי וריסוס צידי כבישים. * רוב האתרים נמצאים במרחק של יותר מ-5 ק"מ זה מזה, עובדה המקשה על האבקה הדדית.
* כל האוכלוסיות אינן בשמורה.

לשמור באתרים מומלצים על משטר חקלאי מסורתי ללא עיבוד אינטנסיבי. הדבר קשור במיוחד לבית-הגידול המועדף של הצמח, בשולי אדמת סחף אדומה. המלצת הטיפול הדחופה ביותר היא איסוף מיידי של חומר חי (זרעים וצמחים) וגידולם בחלקות המיועדות לכך. כמו כן נדרש מעקב נוכחות רב-שנתי של המין באתרים הידועים. לא נראה שאפשר לשמור על המין באתרים שנותר בהם, כי כולם בתוך או בשולי שטחים חקלאיים. המין מגודל מזרעים בגן המקלט בציפורי ובשנת 2019 נעשתה השבה לאתרים חדשים בגלבוע.

הצמח נחשב אנדמי רק לישראל, אך הוא גדל גם בירדן באזור הבלקה מערבית מעמאן, הנחשב בפלורה פלשתינה כגלילת "עמון", עובדה ההופכת אותו לתת-אנדמי.

בן שיח אנדמי המוגבל בארץ לשתי גלילות בלבד. שרד במספר פרטים מועט באתרים ספורים, בעיקר בחלק המזרחי של הגליל התחתון, ונכחד בחלקים המערביים המעובדים באופן אינטנסיבי יותר ומכל אתריו בעמק יזרעאל. שרוי בסכנת הכחדה, כי בית-גידולו הבלעדי הוא קרקעות עמוקות המתאימות לעיבוד. אלקנת הגליל נעלמת לנגד עינינו מהארץ ומהעולם.