צלע-שור דקיקה
Bupleurum orientale
צמח חד-שנתי, קרח ועדין, בגובה 30-70(20) ס"מ. הגבעולים דקים, זקופים או נטויים, מסתעפים בצורה דו-בדית מהבסיס וגם בחלק העליון, מצולעים. העלים סרגליים-אזמלניים בעלי שלושה עד חמישה עורקים, אורכם 1-5 ס"מ, רוחבם 2-3 מ"מ. הסוככים חיקיים או בקצות הגבעולים, רובם בעלי 2-3 קרנות בלתי שוות (לעיתים נדירות בעלי קרן אחת); חפי הסוכך (5)1-3, קצרים באופן ניכר מהקרנות הקצרות, בעלי עורק אחד (לעתים עד שלושה), סרגלי. הסוככון בעל כחמש חפיות דקות בעלות שלושה עורקים ושוות בגובהן לפרחים; בסוככון (8)3-5 פרחים הנישאים על עוקצים קצרים. הכנית הנושאת את עמודי העלי פחוסה, דמויית דיסק, רחבה מעמודי העלי. עלי הכותרת זעירים, גלולים פנימה בקצה. הפרי עגול-אליפטי מכוסה בצפיפות בגבשושיות מלבינות. אורכו כ-2 מ"מ.
הפריחה ביוני-אוגוסט.
הצמח נמצא בארץ ב-3 גלילות: עמק עכו, חוף הכרמל ובבקעת כנרות (בקעה עליונה). ידועים שישה אתרים בארץ: בעמק עכו נותר באזור אפק – נעמן, אך נעלם מאזור יגור – קישון; בחוף הכרמל מוכר ממלחת עתלית ומנחל תנינים. בבקעת כנרות מוכר רק מטירת צבי.
משתי גלילות שבהן גדל בעבר הוא נכחד: בעמק החולה נעלם מעין תאו (ג'חולה) ובשרון גדל בעבר בחדרה, עין החורש ונחל אלכסנדר.
בתי גידול לחים, מליחים, לעיתים קרובות במישורים מוצפים. בטורקיה ובקפריסין לעיתים גם באזורים חוליים.
הסוג צלע-שור הוא אחד מהגדולים במשפחת הסוככיים ובו כ-150 מינים הנפוצים בעיקר באזורים הממוזגים של החצי הצפוני של כדור הארץ, לעיתים רחוקות באזורים טרופיים (Flora Palaestina). בארץ גדלים תשעה מינים, שבעה מהם אופייניים לחבל הים-תיכוני ועוד שניים לחגורת הספר ולמדבר. הסוג מאופיין בפרחים צהובים קטנים עם עלי כותרת גלולים, אולם בראש וראשונה בעלים שלמים ומחודדים בשונה מרוב הסוגים האחרים המשפחה בעלי העלים המחולקים מאד. ברפואה הסינית צלע-השור משמשת לטיפול במגוון של מחלות, ביניהם אפילפסיה, צהבת ועוד.
צלע-שור דקיקה הוגדרה לראשונה כ-Bupleurum tenuissimum, צמח רחב תפוצה במערב ומרכז אירופה ואזור הים השחור. אוכלוסיות ישראל ומזרח הים התיכון הופרדו ממין זה והוגדרו כ-Bupleurum entale המאופיינות בצמחים גבוהים וצרים יחסית למין האירופי.
* תפוצתו של הצמח בארץ נמצאת במגמת ירידה: נכחד משתיים מבין חמש הגלילות שבהן גדל בעבר, ומספר האתרים פחת גם בגלילות שבהן הוא נותר.
* האוכלוסיות מופיעות במקבצים של אלפי פרטים, בכתמים מוגדרים.
* בתי הגידול הלחים ואלה של מים מליחים בעמק עכו ובחוף הכרמל רגישים ביותר בישראל לפגיעה עקב לחצי פיתוח והתייבשות. הפיזור המרחבי של הפרטים באוכלוסיות צפופות בשטח קטן מגדיל את הסכנה להכחדה מקומית.
* אינו מוגן בישראל בתחומי שמורת טבע מוכרזת.
* על פי הנתונים החלקיים הקיימים, הצמח אינו בסכנת הכחדה בארצות מזרח הים התיכון פרט לישראל.
מומלץ לתחום חלקות קטנות ומוגנות בקרבת בריכות המלח בעתלית שבהן הצמח גדל (יחד עם עוד מינים ייחודיים לבית גידול זה). כמו כן יש לנטר את האוכלוסיות הקיימות ולהכיר את המגמות הרב-שנתיות של התפתחות האוכלוסיות. מומלץ גם לאסוף זרעים, להכיר את תנאי הנביטה וליצור אוספי גיבוי של הצמח בגני מקלט חופיים, כמו בגן המקלט של שמורת אפק.
צמח של חופים ומישורי החוף של מזרח הים-התיכון. גדל בדרום טורקיה, קפריסין, מערב סוריה (לטקיה) וישראל (Snogerup 1972).
צמח חד-שנתי נדיר של גדות נחלים ומלחות. בית גידולו רגיש ביותר לפגיעה. מצוי בישראל בשוליים הדרומיים של תפוצתו הגיאוגרפית.
Snogerup, S. (ed. Ds, P.H.). 1972. Bupleurum in Flora of Turkey 4: 406-407.
מבוסס על:
מפת תפוסה נוכחית
| פיקסל בגדול 1000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 5000 מטר רבוע | פיקסל בגדול 10000 מטר רבוע | |
|---|---|---|---|
| מספר התצפיות | 0 | 0 | 0 |
| בסך הכל פיקסלים | 0 | 0 | 0 |
| שם אנגלי | Smallest Hare's Ear |
| שם ערבי | חאלבלב שארקי |
| משפחה | סוככיים |
| סיווג | ברשימת המינים בסכנת הכחדה |
| אקוסיסטמה | ים-תיכונית |
| כורוטיפ | אירו-סיבירי – ים-תיכוני – איראנו-טורני |
| אתר מרכזי לשימור | בריכות עתלית, נחל התנינים |
| נדירות |
1
3
6
|
|---|---|
| פגיעות |
0
4
4
|
| אטרקטיביות |
0
0
4
|
| אנדמיות |
0
0
4
|
| המס' האדום |
1
4.2
10
|
| פריפריאליות | N |
| ערך IUCN | DD EW EX LC CR EN VU NT |
| הגדרת סיכון לפי הספר האדום | סכנת הכחדה |
