זהבית אדמדמת

Gagea libanotica

הצמח גדל בישראל רק בגלילה אחת - הר הנגב, בו התגלה לראשונה ע"י עופר כהן ב-1990. באזור זה הוא נמצא ותועד בשני אתרים - מצוק מכתש רמון ומעלה ערוד, ברום של 900-1,000 מ'. לפי ההערכה מין זה נמצא בסך הכל ב- 4 אתרים בין מעלה ערוד לבור חמת. הצמח צוין על ידי פוסט מירושלים אולם גיליון האיסוף לא נמצא והצמח לא אותר שוב בשטח. מציאותו בהרי יהודה מוטלת בספק במיוחד עקב העובדה שהפרחים של זהבית דמשקאית הנפוצה בירושלים מלבינים קמעה עם הקמילה ודומים לפרחי הלוידיה. הצמח נפוץ בחרמון באתרים רבים בחגורה הכרקוצית מעל 1,750 מ', מחוץ לתחום הנדון בספר זה.

מדרונות סלעיים וכיסי סלע (גיר קשה), לרגלי מצוקים בחברה ערבתית-גבוהה של לענת המדבר ובצומח כרקוצי הררי.

לוידיה (זהבית) אדמדמת שויכה בעבר לסוג לוידיה (Loydia) המכיל 12 מינים, כולם באזור הממוזג. לוידיה אדמדמת הוכללה על ידי גרויטר (Greuter, 1970) בסוג זהבית. למרות שנראה כי במזרח-התיכון מהווה הלוידיה קבוצה מונופילטית ברורה הנבדלת משאר קבוצות הסוג זהבית (בצבע הפרחים וצורת העטיף), המחקר המולקולרי המקיף של זרי וחוב' (Zarrei et al., 2009) מראה באופן ברור כי מיני הלוידיה אינם בעלי מוצא נפרד וחלקם (ובראשם לוידיה אדמדמת) פזורים באילן היוחסין המולקולארי בין מיני זהבית צהובי-פרחים. במילים אחרות – לסוג זהבית במובן הצר ולסוג לוידיה - שושלת משותפת. מחקר זה תומך בהכללת מיני הלוידיה בסוג זהבית ומתאים לעובדה כי במזרח ההימלאיה ישנם מיני מעבר בין מה שתואר פורמלית כסוג לוידיה לבין הסוג זהבית.
לוידיה אדמדמת שייכת לקבוצת הצמחים הגדלה בחגורה הכרקוצית (טרגקנתית) היובשנית של המזה"ת. למציאתה לאחרונה בהר-הנגב יש חשיבות ביו-גיאוגרפית גדולה: היא מרמזת על כך שבעבר הלא רחוק (לפני 16,000 שנה לערך) כאשר האקלים באזורנו היה הרבה יותר קר ולח, חדר הצומח הטרגקנטי דרומה להרי ירושלים והרי נגב והגיע עד לדרום-סיני. עם התייבשות האקלים בהולוקן, נכחדו רבים מצמחי הקבוצה הטרגקנתית ושרדו רק בהרים גבוהים במדבר ובשולי האזור הים-תיכוני. על קבוצה זו נמנים בהר-הנגב גם צבעוני ססגוני, רושליה זו-זרעית, ריבס המדבר, גפוף קוצני ועוד.

* על הימצאותו של הצמח בישראל, בגלילה אחת בלבד – הר הנגב, ידוע רק מאז 1990. הנתון של פוסט מירושלים מסופק ואין בו בכדי לספק עדות כלשהי על שינוי במספר הגלילות לאורך זמן.
* מספר האתרים בהר הנגב מועט ביותר, 2 ודאיים ואולי 4 לפי הערכה, אך חסר מידע מתמשך על יציבות או שינוי במספר האתרים. עם זאת, בחרמון ידוע מספר גדול של אתרים.
* בהר הנגב האוכלוסיות הידועות קטנות ותופסות שטח קטן מאד. האוכלוסייה שמצא עופר כהן מנתה 30 פרטים בשטח של 1 מ"ר.
* האתרים בהר הנגב אינם נתונים לסכנת פגיעה עקב התערבות האדם, אולם גודל האוכלוסיות הקטן מהווה סיכון להכחדה מסיבות גנטיות ודמוגרפיות. ככל הנראה אין סיכונים בחרמון.
* מוגן בתחומי שמורת הר-הנגב.
* מין אנדמי ללבנון, עבר הירדן, לחרמון ולהר-הנגב. האוכלוסייה בהר-הנגב מבודדת וקטנה, והיא אוכלוסיית שוליים קיצונית המחייבת שמירה ומחקר טקסנומי עתידי.

לאור המידע המועט על הצמח בהר הנגב מומלץ לערוך באזור זה סקר מדוקדק על מנת לאתר אוכלוסיות נוספות ולספק הערכה יותר מהימנה על מספר האתרים והגודל של האוכלוסיות. יש לבצע סקר כזה בשנה בה יש משקעים רבים בסתיו - תחילת החורף. לנטר את האוכלוסיות שנמצאו בהר הנגב וללמוד האם גודל האוכלוסיות קבוע או משתנה משנה לשנה, ואם משתנה לאיזה כיוון. ליצור אוכלוסיית גיבוי באזור מצפה רמון, אין לעקור פרטים היות שהאוכלוסייה קטנה, מומלץ לאסוף זרעים ולהנביטם במשתלה.

ישראל, ירדן, סוריה ולבנון.

גיאופיט קטן, נדיר מאד בישראל הגדל במספר מצומצם של אתרים בהר הנגב. שכיח יותר בחרמון. להימצאות הצמח בהר הנגב יש משמעות ביוגיאוגרפית שכן היא מספקת עדות על הקשר בין צמחי החרמון וצמחיית המקומות הגבוהים בהר הנגב. ככל הנראה הסיכון לאוכלוסיות הידועות בהר הנגב הוא גנטי ודמוגרפי. המידע המועט על אוכלוסיות אלה מחייב מעקב וניטור.

ראה רשימת הספרות הכללית.